תלמוד ירושלמי ראש השנה פרק ד הלכה י
משנה: סדר תקיעות שלש של שלש שלש. שעור תקיעה כדי שלש תרועות. שעור תרועה כדי שלש יבבות. תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים אין בידו אלא אחת. מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים. כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן: הלכה: אמרן בנפיחה אחת. אשכחת תני. אמרן בנפיחה אחת יצא. והא תנינן. סדר תקיעות שלש שלשלש (שלש). שלא יפחות. רבי זעורה רבי אבא בר עילאי בשם רב. צריך להריע מתוך פשוטה. רבי בא בשם אבא בר רב חונא. אינו צריך להריע מתוך פשוטה. אי זו היא הרעה. רבי חנניה ורבי מנא. חד אמר. אהן ט[רימוט]ה. וחורנה אמר. תלת דקיקן. רבי חנניה חשש להדא דרבי מנא ולהדא דידן. והיי דא אמרה דא. תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתיים. אין בידו אלא אחת. רבי אבא בר זמינא בשם רבי זעורה. אפילו אחת אין בידו. למה. ראשה גבי סופה מצטרף וסופה גבי ראשה מצטרף. לא ראשה אית לה סוף ולא סופא אית לה ראש. במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין. אית תניי תני. הולך לו אצל התוקע. אית תניי תני. אצל המברך. מאן דאמר הולך לו אצל התוקע. כשאין ביום כדי לתקוע. מאן דאמר הולך לו אצל המברך. בשיש ביום כדי לתקוע. נישמעינה מן הדא דאמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי. במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין. הולך לו אצל תוקע ואינו הולך לו אצל מברך. והיידא אמרה דא. יום טוב שלראש השנה שחל להיות בשבת. במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין. הולך לו אצל מברך ואינו הולך לו אצל תוקע. למה. שהכל יודעין לתקוע ואין הכל יודעין לברך. דבר אחר. אדם מוציא ידי חבירו בתקיעה. אין אדם מוציא ידי חבירו בברכה. יום טוב שלראש השנה שחל להיות בשבת לא כמי שאין ביום כדי לתקוע. ואת אמר. הולך לו אצל מברך. הדא אמרה. פליגין. רבן גמליאל אומר שלוח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי חונה רבה דציפורין בשם רבי יוחנן. הלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתה. רבי זעורה ורב חסדא הוון יתיבין תמן בתקיעתא. מן דצלון את צלותא. קם רב חסדא בעי מצלייה. אמר ליה רבי זעירא. לא כבר צלינן. אמר ליה. מצלינא וחזר ומצלי. דנחתון מערבייא ואמרון תמן בשם רבי יוחנן. הלכה כרבן גמליאל באילין תקיעתא. ואנא דלא כוונית. אילו כוונית נפק ידי חובתי. אמר רבי זעורה. ויאות. כל תנייא תניי לה בשם רבן גמליאל. ורבי הושעיה תני לה בשם חכמים. רבי אדא דקיסרין בשם רבי יוחנן. והוא שיהא שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום ברבי ירמיה. מתניתא אמרה כן. סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם.
