תלמוד ירושלמי שבת פרק יג הלכה ג

משנה: הקורע בחמתו ועל מתו כל המקלקלין פטורין. והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן: הלכה: ג׳. בעון קומי רבי בא. היך מה דאת אמר תמן. השוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת. ואמר אוף הכא. לא יצא ידי קירעו. אלא כרבי שמעון. דרבי שמעון אמר. עד שיהא לו צורך בגופו שלדבר. אמר לון. תמן הוא גרם לעצמו. ברם הכא את גרמת לו. אמר רבי יוסי. ואפילו תמן את גרמת לו. שאילולא שאמרת לו שיבא היאך היה מתכפר לו. הוי צורך מימר דרבי שמעון היא. חברייא בעון קומי רבי יוסה. לא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוצדק. מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. אמר לון. תמן גופה עבירה. ברם הכא הוא עבר עבירה. כך אנו אומרים. הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. תני. מצה גזולה אסור לברך עליה. אמר רבי הושעיה. על שם ובוצע ברך נאץ יי. אמר רבי יונה. הדא דאת אמר. בתחילה. אבל בסוף לא דמים הוא חייב לו. רבי יונה אמר. אין עבירה מצוה. רבי יוסה אמר. אין מצוה עבירה. אמר רבי אילא. אלה המצות. אם עשיתן כמצוותן הן מצות. ואם לאו אינן מצות.