תלמוד ירושלמי שבת פרק יז הלכה ו

משנה: האבן שבקירויא אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה. ואם לאו אין ממלאין בה. זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת: הלכה: אנן תנינן. האבן בתוכה. תני דבי רבי. והאוכלין והאבן בתוכה. רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו. איתפלגון רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייה בר יוסף כמתניתין. רבי יוחנן כהדא דתני דבי רבי. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. האבן שבקירויה אם ממלין בה ואינה נופלת. ממלין בה. כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא. וסיפא פליגא על רבי חייא בר יוסף. ואם לאו אין ממלין בה. אמר רבי יודן. כיון שהיא עשויה להכביד נעשה כמטלטל קירויא על גב האבן. מה עבד לה רבי יוחנן. נעשה כמטלטל קירויה עצמה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. נוטל אדם בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה. ותני דבי רבי. האבן והאוכלין בתוכה. רבי כהן בשם רבנן דתמן. תינוק עשו אותו כאוכלין. תמן אמרין. עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק.