תלמוד ירושלמי שקלים פרק ח הלכה ד

משנה: איברי התמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב של מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזבח של ראשי חדשים ניתנין על כרכוב המזבח מלמעלן. השקלים והביכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית. אבל מעשר דגן ומעשר בהמה ובכורות נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש. רבי שמעון אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש: הלכה: אי זהו כרכוב המזבח. אמה בין קרן לקרן. מקום הילוך רגלי הכהנים. מוספי שבת מוספי ראש חודש מי קודם. רבי ירמיה סבר מימר. מוספי שבת ומוספי ראש חודש מוספי ראש חודש קודמין. חייליה דרבי ירמיה מן הדא. שירו שלשבת ושירו שלראש חודש שירו שלראש חודש קודם. אמר רבי יוסה. שנייא היא תמן דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן. כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חודש. כיצד היה עושה. שוחט מוספי שבת ואומרים עליהן שירו שלראש חודש. ברם הכא. מוספי שבת ומוספי ראש חודש מוספי שבת קודמין. על שם. כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. הא שקלים קדשו. רבי שמעון בן יהודה אמר משם רבי שמעון. בין אילו ובין אילו לא קדשו. תני. הגר בזמן הזה צריך להביא קינו ריבעת כסף. אמר רבי שמעון. ביטלה רבן יוחנן בן זכאי מפני התקלה. מהו מפני התקלה. כהדא דתני. אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין [תרומות ומעשרות] בזמן הזה. אם הקדיש או העריך או החרים או הגביה. הכסות תישרף. הבהמה תיעקר. [כיצד. נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה.] והמעות ילכו לים המלח. עבר והקדיש. מן מה דאמר רבי שמעון. ביטלה רבן יוחנן בן זכאי מפני התקלה. הדא אמרה. עבר והקדיש קדשו. רבי יודן ענתודרייא בעא קומי רבי יוסה. הכא את אמר. קדשו והכא את אמר. לא קדשו. אמר ליה. תמן [לכן אין מקדישין לכתחילה לפי שמצוה להקריב מתרומה חדשה והאיך הויה לה ישנה. והכא מאי אית לך למימר. האי ישנה היא. אבל לגבי הקדשות אחרים קנו של גר אינו צריך חדשה. ואם הקדיש. קדוש. ויניח עד שיבנה בית המקדש.] שמא יבנה הבית כבראשונה ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. והכא מה אית לך. רב אדא ורב המנונא. רב אדא בר אחוה בשם רב. הלכה כרבי שמעון.