תלמוד ירושלמי תענית פרק א הלכה ו

משנה: עברו אילו ולא נענו בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הצבור. אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות. הלכה: רבי זעורה בשם רב ירמיה. העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים. מה טעם. קדשו צום קראו עצרה. והא תני. הלילה מותר והיום אסור. אמר רבי זעורה. קיימה אבא בר ירמיה. אספו עם. משעת אסיפת עם. נשייא (דנהיגן) [דנהגין] דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא אינו מנהג. עד דיתפני סידרא מנהג. בתרייא ובחמשתא אינו מנהג. עד דיתפני תעניתא [מנהג]. ביומא דערובתא אינו מנהג. מן מנחה ולעיל [מנהג]. ביומא דירחא מנהג. אמר רבי זעורה. נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג. שבו פסקה אבן שתייה. מה טעמא כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא. כל הדברים מנהג. אעין דשיטין הוון במגדל צבעייא. אתון ושאלון לרבי חנניה חברהון דרבנן. מהו מיעבד בהון עבידא. אמר להן. מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. רבי לעזר בשם רבי אבון. כל דבר שהוא מותר והוא טועה בו באסור נשאל ומתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו. ברחיצה. זעורה בר חמא יוסי בריה דרבי יהושע בן לוי בשם רבי יהושע בן לוי. בתענית ציבור מרחיץ ידיו ופניו [ורגליו] כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה תרי מרטוטה ויהב לה תחות כדה. והא תני. אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה. במקום שנהגו. היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש. ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי בא כהין תנייא. הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים. תני. אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת סנדל. לכשיבואו לעיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. בסיכה. כהדא דתני. בשבת בין סיכה שהיא שלתענוג בין סיכה שאינה שלתענוג מותר. ביום הכיפורים בין סיכה שהיא שלתענוג בין סיכה שאינה שלתענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא שלתענוג אסור. שאינה שלתענוג מותר. והא תני. שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש. ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש. והא תני. לא יחללו. לרבות את הסך ואת השותה. אמר רבי יוחנן. לית כאן סך. אמר רבי אבמרי. אין לית כאן סך לית כאן שותה. דלכן דבר שהוא בא מחמת שני לאוין מצטרף. מניין שהוא מחוור בעשה. רבי לעזר בשם רבי סימיי. ולא נתתי ממנו למת. מה נן קיימין. אם להביא לו ארון ותכריכין. דבר שהוא מותר לחי. לחי הוא אסור. לא כל שכן למת. אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת. הוי אומר. זו סיכה. בנעילת סנדל. תני. כל אילו שאמרו אסורין בנעילת סנדל. יצא לדרך נועל. הגיע לכרך חולץ. וכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני. יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים. אית תניי תני. אין יוצאין. אמר רב חסדא. מאן דאמר. יוצאין. באנפיליא שלבגד. מאן דאמר. אין יוצאין. באנפילייא שלעור. רבי יצחק בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא. נפק לגביה לביש סולייסיה. אמר ליה. מהו הכין. אמר ליה. איסתניס אני. רבי יהושע בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי תעניתה. נפק לגבה לבוש סולייסיה. אמר ליה. מהו הכין. אמר ליה. איסתניס אני. רבי שמי חמוניה נפק לביש סולייסיה בלילי תעניתה. חד תלמיד מן דרבי מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא למילבוש סולייסיה. אמר ליה. מן הדא. דרבי יהושע בן לוי. דרבי יהושע בן לוי אמר. איסתניס אני. בתשמיש המיטה. איתא חמי. ברחיצה אסור. בתשמיש המיטה לא כל שכן. תיפתר במקום שאין טובלין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי. אין קרי אלא מתשמיש המיטה. רב חונה אמר. אפילו ראה עצמו ניאות בחלום. הוון בעיי מימר. ובלבד מאשה. רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין. אפילו מדבר אחר. תמן תנינן. יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ותני עלה. בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים. לית הדא פליגא על רבי יהושע בן לוי. פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני. מעשה בירבי יוסי בן חלפתא שראו טובל אותו בצינעה ביום הכיפורים. אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח. רבי יודה בר פזי רבי חנין בשם רבי שמואל בר רב יצחק. נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה. מה טעם. ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך. וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה. מה טעם. צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. אמר רבי חייה בר בא. למשפחותיהם יצאו מן התבה. על ידי ששימרו יחסיהן זכו להינצל מן התיבה. תדע לך שהוא כן. דתנינן. חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן. חם יצא מפוחם. כלב יצא מפורסם בתשמישו. עורב יצא משונה מן הבריות. אמר רבי אבון. כתוב בחסר ובכפן גלמוד. בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה. אמר רבי לוי. כתוב וליוסף יולד שני בנים. אימתי. בטרם תבוא שנת הרעב. תני בשם רבי יהודה. תאיבי בנים משמשין מיטותיהן. אמר רבי יוסי. ובלבד יום שטבלה.