תלמוד ירושלמי תענית פרק ג הלכה ו

משנה: על אילו מתריעין בכל מקום ועל השדפון ועל הירקון על הארבה ועל החסיל ועל חיה רעה ועל החרב מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת: הלכה: רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בן חנינה. מתריעין על פרגיא שלפשתן. מה טעם. שמה ושערורה נהייתה בארץ. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. מתריעין על השרב. מה טעם. קודר הילכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע. אמר רבי לעזר. אוקיר לאסייך עד דלא תצטריך ליה. מה טעם. היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר. אם סידרתה תפילה [לא יהא לך צרי עין מלמעלה. אלא הכל יהוא מאמצין כחך. וכל מאמצי כח. ורבי שמעון בן לקיש אמר. אם סדרתה תפילה] לא תהא מיצר פיך. אלא הרחב פיך ואמלאהו. לא סוף דבר ארבה אלא אפילו כנף. ולמה נקרא שמו חסיל. שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי. דו גבי דינא דמריה. לא סוף דבר חיה רעה אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית. לא סוף דבר חרב שלמלחמה אלא אפילו חרב שלשלום. שכבר עשת רושם בימי יאשיהו.