תנ"ך צפניה פרק ב פסוק טו

זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך  היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו {פ}