הלכות בישול בשבת

# הלכות בישול בשבת

## א. גדר המלאכה

מלאכת בישול עניינה **השבחת חומר על ידי חום**:

- **בישול** — הופך חומר מקשה לרך (מימוס, אפיה).

- **אפיה / ליבוש** — מהפך חומר מרך לקשה.

חייב מן התורה דווקא על ידי **אש**, ובלבד אש שיש בו 'אור', שכן יש סוגי חום שאין להם תוצאת אור (כגון גחלת שאינו בוער).

---

## ב. מקורות החום ודרגותיהם

| מקור החום | הדין |

|---|---|

| **אש ממש** | דרך לבשל בו — חייב מן התורה |

| **תולדת אש** (כלי שנתחמם מהאש) | דרך לבשל בו — חייב; אין דרך לבשל בו — מותר [^1] |

| **חמה** | מותר |

| **תולדת חמה** | אסור מדרבנן [^2] |

**תולדת אש** היא כלי (אפילו קדירה ריקה) שנתחמם על ידי האש והוסר ממנה, וכן המאכל שבכלי ראשון שהיה על גבי האש, והוא הדין כלי שני ושלישי — בין הקדירה ובין המאכלים — באופן שמבשל (כגון בקלי הבישול על גבי קדירה או מיחם, במקום שהוא יד סולדת בו).

**גזירת חז"ל על תולדת חמה:** בכל תולדה שאינה האב (מקור החימום), אסרו חז"ל מחשש שיבוא לטעות שנתחמם מאש, שהמבשל בו חייב חטאת.

### גדרי תולדת חמה

הכלל: עצם הידיעה שבהכרח נתחמם על ידי החמה אינה סיבה להחשיבו כחמה ממש — אלא **רק בעוד החמה זורחת עליו** נחשב כחמה ממש. פשוט שכל זמן שהדבר תחת החמה נחשב כחמה ממש ומותר, כשם שקדירה על גבי האש נחשבת אש ממש ולא תולדת אש.

- **גג** — חשוב תולדת חמה, אף שהכל יודעים שחומו מכח החמה [^3].

- **דוד שמש** — חשוב תולדה. הטעם: המים החמין הם התולדה, אך הדוד עצמו אינו מחזיק את חום השמש יותר מהאוויר. (העובדה שהתולדה מחזיקה את חום השמש יותר מהאוויר אינה סברא לומר שנתוסף בו חום מכח התולדה.)

- **עפר** — חשוב חמה ממש, אף שמחזיק חום יותר מהאוויר.

**דוגמאות לתולדת חמה:**

- סידור / עפר / גג שנתחממו על ידי החמה והחמה כבר אינה זורחת עליהם.

- דוד שמש באופן שאין הדוד מתחמם מהחמה (כגון דוד לבן; משא"כ דוד שחור שמתחמם מהחמה וחשוב חמה ממש) — בעת שבאים מים קרים לתוך הדוד הם מתבשלים מן המים החמין שהם תולדת חמה.

- חמי טבריה — מאחר שלא הוחמו מאש.

---

## ג. שיעור בישול

השיעור הנדרש כדי שיתחייב:

- **מאכל יבש** — כגרוגרת, אפילו אם הבישול מפוזר בשניים או שלושה מקומות [^4].

- **דבר לח** (מים, שמן) — כדי סיכת אבר קטן (שהוא השיעור לעניין רחיצה). צ"ע לעניין שתייה אם ישתנה השיעור, ולכאורה אינו משתנה.

- **שאר חומרים** — כל שהוא.

פחות מכשיעור אסור מן התורה מטעם חצי שיעור [^5]. **כדי קליפה** חשוב בישול.

### דרגות החום הנחשבות תיקון בבישול

- **יד סולדת בו** / כריסו של תינוק נכווית בו.

- **ריפוי דבר קשה** — אסור אף שאין בו יד סולדת [^6].

---

## ד. פעולות הנחשבות בישול

תנאי בכל הפעולות: שעל ידיהן **נשתבח החומר**.

### בשאר חומרים

- התכת מתכת.

- ממסס שעווה / חלב / זפת.

- אפיית כלי אדמה בכבשן (ליבוש), אפילו שהמים שמתבשלים הולכים לאיבוד.

### במאכלים

- **בישול כפשוטו** — מניח קדירה על גבי האש.

- **קירוב בישול** — כשעדיין לא נתבשל המאכל כל צרכו, אסור מן התורה.

#### מגיס והוצאה בכף

- **הוצאה בכף** — אסורה מדרבנן בכל מקום שהגסה אסורה (חוץ ממקום שמפורש להיפך) [^7]. הטעם: או שעל ידי ההוצאה עושה בהכרח הגסה (אלא שהוא דבר שאינו מתכוון), או מצד גזירה שמא יגיס — ולפי זה אין הכרח שההוצאה עושה הגסה [^8].

- **הגסה המקרבת בישול** — בין על גבי האש ובין בכלי ראשון שהוסר מן האש; גם בדבר לח שייכת הגסה המקרבת בישול.

- **הגסה המועילה שלא יתרכך** (כשנתבשל כבר כל צרכו):

- על גבי האש — מדינא אין זו השבחה כל כך שתיחשב בישול, אך יש להחמיר.

- בכלי ראשון — מדינא אינה השבחה כל כך; הרוצה יחמיר, אך להוציא בכף אין להחמיר. (כלי ראשון קל יותר, שכן לא שייך בו כל כך הטעם שלא יתרכך; ובדבר לח לא שייכת הגסה זו כלל.)

### פעולות נוספות המקרבות בישול

- לכסות הקדירה.

- לקרב אל האש, או למקום החם יותר.

- מאש קטן לאש גדול.

- חזרה.

- הוספת הבל / כרים על דבר טמון.

- **Hotplate המכוון על שעון שבת** — אסור להניח עליו קדירה בשבת בשעה שאינו דולק (אפילו הניח החומר קודם שהוסק התנור חשוב פעולת בישול).

### השתבחות בשאר חומרים הנחשבת תיקון בבישול

- מתכת / שעווה / זפת — עד שנעשה רך כל כך שאפשר לצרפו (אף שאינו מצרף ממש, כיון שאפשר חשוב שיפר).

- קדירה (בזמנם, כמו 'בלעך' בזמננו) — נעשית רכה כך ששייך בה צירוף [^9].

- עצים / בגדים — כדי לייבש [^10].

- סממנים — כל שנכנס הצבע בחומר.

---

## ה. בישול אחר בישול (השתבחות שנייה)

- **השתבחות ראשונה** — במאכלים הנחשבים בישול [^11].

- **השתבחות שנייה** (בישול אחר בישול):

- מלח שנתבשל כבר.

- שומן שנתבשל.

- בישול אחר אפייה וצלייה.

- פת בקערה חמה.

---

## ו. גדרי בישול / אפייה / צלי / תיגון

- **צלי קדר** — לחזון איש חשוב בישול [^21]; לפרי מגדים חשוב צלי.

- **Hotplate** — אינו חשוב צלי [^22], כיון שאינו בחום גבוה, ולצלי צריך חום גבוה.

---

## ז. גדרי לח ויבש

| הנידון | משנ"ב | שו"ע הרב / אחרים |

|---|---|---|

| דבר יבש שנימוח לדבר לח (מלח, סוכר, מוהל הבשר) [^23] | מחשיבו ליבש | מחשיבו ללח (ושייך בו בישול אחר בישול) [^24] |

| שומן קרוש | כיבש (מ"א) [^25] | כלח (ט"ז) [^26] |

| שומן הנימוח | — | כלח [^27][^28] |

**כלל:** דבר שרובו יבש ויש לו קצת רוטב — אם הרוטב ניכר בפני עצמו חשוב לח; ואם אינו ניכר, אפילו טופח על מנת להטפיח, חשוב יבש.

---

## ח. דיני כלים — כלי ראשון, שני ושלישי

### הקדמה: שני ה־Factors בבישול

בבישול שני גורמי יסוד, שבלעדיהם אי אפשר לבוא לידי תוצאת בישול:

1. **עצם החום** — חום מסוים בעל יכולת לבשל (או לכל הפחות להשביח משהו במאכל). על זה עמדו חז"ל בשיעור **יד סולדת בו** [^29].

2. **החזקת החום** — שהחום יחזיק למשך זמן מסוים. על זה מדדו חז"ל בכלי ראשון / שני / שלישי, שבהם יש נפקא מינה שדפנותיו הולכות ומתקררות ואין לו משך זמן להחזיק את החום.

הראשונים נחלקו בעירוי: מצד אחד אין לו דפנות מקררות, ומצד שני אין לו דפנות חמות שישמרו חומו.

אנו רגילים למדוד את יכולת הבישול בגורם הראשון (אם יש בו חום לבשל), אך חז"ל מדדו יותר בגורם השני. (ובאמת כשמתבוננים אין הכרח שהגורם הראשון חשוב יותר מהשני.)

**כללים היוצאים מכך:**

- אם עינינו רואות שמאכל שאינו נאכל חי מתבשל כל צרכו באיזה כלי שיהיה — ראשון, שני, שלישי או רביעי — פשוט שחייב חטאת [^30], שבהכרח היו בו שני הגורמים.

- במאכלים נוזליים שעינינו רואות שמתחממים ליד סולדת ואף על פי כן מותר בכלי שני — מפני שהוספנו בהם תנאי: שיתחמם לחום שיחזיק למשך זמן חשוב, וחז"ל מדדו שהוא דווקא בכלי ראשון המחזיק חום לזמן מרובה.

- אם יודע בבירור שמאכל מסוים לא יתבשל בכלי ראשון — מותר להניחו שם [^31]. (בדרך כלל אין ידיעה בבירור אלא במאכל שאינו נאכל חי ויודע שלא ייעשה ראוי לאכילה; אך במאכל הנאכל חי קשה מאוד למדוד אימתי חשוב בישול.)

### כלי ראשון

כלי שעמד על גבי האש (או כח חימום אחר) — ואף שאינו עתה על האש [^32]. דרך כלל מבשל, כיון שיש בו כח להחזיק החום למשך זמן.

- **אמבטי** — דינו ככלי ראשון [^33][^34].

- מאכלים מתבשלים בו (נעשים ראויים לאכילה או מקבלים השבחה חשובה) — וחייב.

- **בשר שור** — אסור מצד הלחלוחית שבו, בין מלוח בין שאינו מלוח [^35].

- מאכלים שנשרו כבר בערב שבת בכלי ראשון ונתבשלו — יש מתבשלים יותר ויש שאינם; למעשה יש להחמיר [^36].

- **עירוי מים קרים לתוכו** — אסור, באופן שאינו יודע בבירור שיופשרו המים החמין לפחות מיד סולדת.

- **דבר לח שכבר נתבשל ויד סולדת בו** — מותר לערותו מכלי שני לתוך כלי ראשון, שכבר נתבשל [^37]. (דווקא כשהמאכל שבכלי שני בא מתחילה מכלי ראשון; אך אם הוסיף מים קרים אסור, שאותם מים אסור לחמם בכלי ראשון.)

- **דבר גוש שיד סולדת בו** (שדינו ככלי ראשון) הנוגע במים צוננים — מבשל כדי קליפה, אף שהמים דבר לח.

- **תבלין** (חוץ ממלח) — מתבשל בכלי ראשון [^38].

- **מלח** — יש שיטה שאינו מתבשל, וכן הוא לדינא, אך המחמיר תבוא עליו ברכה.

- **מים קרים** באופן שיודע (כגון שהם מרובים על החמין, או שאין החמין חם כל כך) שלא יהיו עוד יד סולדת — מותר לערותם לתוך כלי ראשון חם [^40][^41][^42], ולא שייך בזה תתא גבר כיון שעינינו רואות שנתקררו המים.

- מאכלים שהניסיון מוכיח שאינם מתבשלים בכלי ראשון — מותר; ושו"ע הרב מחמיר משום גזירה אטו כלי ראשון העומד על גבי האש (מקור הדין בירושלמי) [^39].

### כלי שני

בדרך כלל **אינו מבשל**, מפני שהדפנות מקררות ואין לו כח להחזיק החום למשך זמן. יוצאים מן הכלל (שיכולים לבשל ואסורים מן התורה) [^43]:

- **קלי הבישול** — מאכלים שאינם צריכים בישול אלא לזמן מועט. למשנ"ב ולשו"ע הרב חוששים לכל דבר (חוץ ממה שמפורש להיפך) שהוא בכלל קלי הבישול; והחזון איש אינו חושש.

- **מים ושמן** — אינם בכלל קלי הבישול, אף שנעשה בהם יד סולדת (בכלי שני) שהוא השבחה הנחשבת בישול — מפני שכלי שני אינו מחזיק החום אלא לזמן מועט, ואין זה שיעור חשוב של חימום.

- **משקאות** — לשו"ע הרב אינם בכלל קלי הבישול; למשנ"ב צריך להחמיר שהם בכלל קלי הבישול.

- **תבלין** — אינם בכלל קלי הבישול.

- **בצלים** — למ"א אינם מקלי הבישול; לט"ז הרי הם מקלי הבישול.

- **עלי תה**.

- **דבר גוש** — מבשל גם בכלי שני, כיון שמחזיק חום ואין בו חסרון הדפנות המקררות.

- **אמבטי** — אפילו כשהוא כלי שני אין בו חסרון הדפנות המקררות [^44], משום החום המרובה שבו, או מצד ששומר החום (שיש לו mass מרובה של חום) וממילא יש בו כח להחזיק החום למשך זמן מרובה, או מצד שמחממים אותו יותר מכדי שתייה — כדי זיעה (steam, כמו sauna) — וממילא נתחזק החום למשך זמן מרובה.

### כלי שלישי

בדרך כלל **אינו מבשל**, מפני שהדפנות מקררות יותר. אך **קלי בישול** הנזכרים בגמרא, וכן מאכלים שעינינו רואות שנעשים ראויים לאכילה בכלי שלישי (כגון עלי תה) — פשוט שאסורים גם בכלי שלישי; שכל הנפקא מינה בין הכלים הוא רק כשהמציאות שאינו מבשל, ואם עינינו רואות שמבשל — אין עצה ואין תבונה.

---

## ט. המשכת דין כלי לכלי אחר

אופנים שדין כלי אחד נמשך לכלי אחר, אף שאינו ממש כמצב אותו כלי:

- **קדירה על גבי קדירה** — דין הקדירה העליונה כתחתונה, וחשובה כעל גבי האש ממש לעניין יכולת הבישול [^45].

- **כלי הנשרה בתוך כלי** עד שנעשה יד סולדת — דינו ככלי שהוא נשרה בתוכו.

- **כף** המוציאה את המאכלים מן הקדירה.

- **כלי B המחובר (או שהיה מחובר) לכלי A**, והחיבור כזה שיש בכוחו להבעיר ולהחזיק החום גם בכלי המחובר עליו — דינו ככלי A, ואפילו ניתק החיבור נשאר עליו דין כלי A (כגון radiator המחובר ל־boiler).

- **חמי טבריה** שנמשכו לבור אחר. (וכן המודד גובה המים במיחם של זמננו.)

---

## י. עירוי

מחלוקת ראשונים, ופוסקים שדין העירוי **כמו הכלי שבא ממנו** — בין לקולא בין לחומרא:

- **לקולא** — לערות מכלי ראשון אחד לכלי ראשון אחר (וביניהם בהכרח יש עירוי) מותר, שהעירוי נחשב ככלי הראשון עצמו.

- **לחומרא** [^46] — אסור לערות מכלי ראשון על מאכלים שבכלי שני, שמעלה אותם לדרגת כלי ראשון.

### גדר העירוי — תתא גבר

- **שו"ע הרב** [^47] — כשמערה על דבר מתערב (דברים נוזליים) אמרינן ביה **תתא גבר**, ואין זה נחשב עוד שנתחמם מכח העירוי אלא כנתחמם בכלי שני (ומותר). כלומר: אם נותן מים חמין מכלי ראשון [^48] לתוך צוננים מועטים בכלי שני, אף שיש בכח החמין לחמם את הקרים ליד סולדת — מותר, מטעם תתא גבר המחשיבו שהחימום נעשה בכלי שני (התתא), ובכי האי גוונא מותר [^49].

- **משנ"ב** [^50] — מחמיר; לא אמרינן תתא גבר, אלא נחשב כנתחמם מכח העירוי של כלי ראשון, ואסור.

- **בדבר שאינו מתערב** (כגון דבר גוש) — לכולי עלמא חשוב שהבישול נעשה מכח העירוי של כלי ראשון, ואסור (כגון המערה על תבלין).

---

## יא. מחזי כמבשל וגזירת "שמא יבוא לבשל"

שני סוגי גזירה:

1. **שמא ינוחנו עד יד סולדת** — היכן שמותר להניח מאכל להתחמם במקום שיגיע ליד סולדת בו, גזרו שמא יניחנו שם עד שיבוא ליד סולדת (האסור מן התורה).

2. **מחזי כמבשל** — היכן שהמקום יד סולדת בו אך המאכל לא יבוא כלל ליד סולדת, ובכל זאת מיחזי כמבשל. (ופשוט שאם שייך עוד בישול אסור בכל האופנים דלהלן.) אם הדרך לחמם כך מאכלים — אסרו; ואם אין הדרך — מותר.

### כשנותן בתחילה בשבת

**אופנים שהם הדרך — מיחזי ואסור** (הכלל: רק כשהוא יד סולדת מיחזי כמבשל):

- להניח בתחילה על הקדירה כרגיל.

- מאכלים הנאכלים חיים — אף לשיטה שאין בהם איסור בישול ממש, הרי הם בכלל זה (שהרי מניח בתחילה בשבת).

- מניח אצל הקדירה (דינה כעל האש ממש) — אפילו נותן מאכל שאינו מתאים לאותו מכשיר (כגון פת על האש), אם דרך לבשל באותו מכשיר ואין מתכוון על המאכל אלא על המכשיר [^51].

- **סומך על דופן התנור** שבזמן התלמוד [^52] — לכולי עלמא מיחזי כמבשל אם המכשיר דרכו לבשל עליו; ואפילו במאכל שאין הדרך לבשל עליו, ואפילו כשהוא גרוף וקטום — מיחזי כמבשל.

**אופנים שאין הדרך — לא מיחזי ומותר:**

- להניח על מכשיר שאינו יד סולדת.

- להניח על פלטה שאין לה כלל טרמוסטט — יש אומרים שלעולם אינה מיחזי, שאין הדרך לבשל עליה כלל.

- **חמה** — אף שמבשלת לגמרי את המאכל.

- **סומך על דופן כירה ותנורי דידן** — רבי עקיבא איגר אוסר נתינה בתחילה ומתיר רק חזרה; ודגול מרבבה מתיר אף נתינה בתחילה, וכן פשטות לשון המ"א. למעשה: פוסקים כרעק"א, וכן פשטות לשון המ"א.

- **ליתן לתוך תנור שאפוי בו מאתמול** — מחלוקת ברמ"א אם הדרך, ואפשר שלא חילקו חכמים בגזירתם.

- **ליתן לתוך תנור שאינו יד סולדת** [^53].

- **Radiator** [^54].

- **על גבי קדירה או מיחם** [^55] — אפילו שהקדירה התחתונה על גבי האש, ואפילו שהיא ריקנית [^56].

- **עירוי כלי בתוך כלי** כנגד הקדירה, כשהקדירה עומדת בפני עצמה (אך אם היא בתוך התנור ודאי מיחזי, שכך הדרך לבשל בכלי ראשון שאינו על גבי האש — תלוי במצב המאכל).

**הערה:** כל דבר העשוי למתק את הקדירה (תבלין / מלח / בצלים) — אינו מיחזי כמבשל, שכשנותנו בתבשיל אין הכרח שמבשלו (יש צורך אחר לנתינת תבלין — למתק את הקדירה; ועוד, שבדרך כלל מבשלים תבלין בקדירה מלאה ולא נותנים מעט בקדירה). וכן תבשיל שנתבשל כבר כל צרכו על גבי האש — אין עוד הדרך לבשל בכלי ראשון, ולכן מותר (חוץ למאן דאמר שמלח מתבשל בכלי ראשון אפילו נתבשל כבר — שאף בזה לא שייך איסור בישול, אך מיחזי עדיין איכא). בתבשיל שנתבשל כל צרכו בכלי ראשון: ב"ח אוסר, מ"א מתיר, וטוב להחמיר.

### חזרה

כשבא להחזיר קדירה, כדי שלא ייראה כ'נותן בתחילה' (שמיחזי יותר כמבשל) — יש **תנאי חזרה**, שבהם מראה שאינו אלא המשך שהיית המאכל על גבי האש ואינו מבשל בתחילה בשבת. (במקום שמותר ליתן לכתחילה — פשוט שמותר לחזור בלי תנאי חזרה.) דינים אלו הם אפילו באופן שאין עוד חשש חיתוי (שהוסר על ידי גרוף וקטום, או מאכל מצטמק ורע לו) וגם אין עוד חשש בישול (כגון שנתבשל כל צרכו) — אלא שאסור משום מיחזי כמבשל.

**תנאי א' — שלא נצטנן לגמרי:** אם נצטנן לגמרי, הוי נתינה בתחילה (שאין שום המשך שהייה). אף שאין חסרון מצד איסור בישול (כגון בדבר יבש), מצד החזרה צריך שיהא חם קצת — אפילו פחות מיד סולדת — כדי שלא ייראה כמבשל [^57].

**תנאי ב' — שהמכשיר ייראה מזומן רק להמשך שהיית מאכלים** (בזמננו כעין מצב keep warm mode).

**תנאי ג' — שפעולת ההסרה והחזרה תיראה כהמשך שהייה.** בדיעבד די באחד מאלה:

- עודו בידו (אף שאין בדעתו להחזיר).

- בדעתו להחזיר (אף שהניחו על גבי ספסל — אך לא על הקרקע). שלא יניחנו על הקרקע אלא יאחזנו בידו, ובכך מראה שהוא המשך שהייה.

- שיהא בדעתו להחזיר.

*גדרי "קרקע":* ממיחם למיחם אחר, ממכשיר חימום למכשיר חימום אחר — אך מתנור להטמנה, כיון שהוא פורמט חדש שאין בו חמימות עצמית; ומדרגת חום מסוימת לדרגת חום גבוהה ממנה.

### גזירת ערב שבת אטו שבת

כשמחזיר בערב שבת — יש שהצריכו תנאי ב' (ולא א' וג') אף בערב שבת, משום גזירה אטו שבת. המנהג להקל, אך טוב להחמיר במקום שאין צורך כל כך.

*השיעור שאסרו בערב שבת:* מודדים בכל מאכל שרוצה להחזיר כמה זמן היה צריך להרתחה אילו היה קר (אף שעתה הוא מעלה רתיחה). בזמן זה יש לחוש יותר למיחזי כמבשל — שאילו היה באמת מבשל בזמן זה, נמצא שעל ידי פעולתו נמשך בישול המאכל בשבת, וממילא פעולתו נראית יותר כמבשל.

### רשימת מכשירים — מצב 'שמירת חום' מול 'בישול'

| המכשיר | הדין |

|---|---|

| **Warming drawers** ותנורי חימום (שהם רק לשמירת חום, כגון בהקדשים) | חשובים לעולם במצב keep warm mode — ומותר להחזיר בתוכם |

| **תנורי זמננו** במצב שמירת חום (כגון 200F / 100C) | מחלוקת אחרונים אם די בכך, כיון שאינו ניכר כל כך [^58] (ואם לא במצב שמירת חום — פשוט שאסור) |

*תנורי הקדמונים (בכללות):*

- **כירה ותנור** — קש וגבבה: מותר; גפת ועצים: אסור; גפת ועצים בגרוף או קטום: מותר. (ויש לעיין בסתם פי התנור אם מראה שהוא במצב keep warm, שמאחר שאינו יכול לשנות מצב חומו אי אפשר לבשל בו — וצ"ע.)

- **סמיכה:** בכופח שהוסק בקש וגבבה — מותר; בגפת ועצים — מותר אפילו גרוף וקטום. סומך על דופן התנור — מותר בגפת ועצים אפילו גרוף וקטום. בתנור — אסור.

- **תנור** — אפילו גרוף וקטום, לעולם הוא במצב בישול (היפך שמירת חום). אם חוזר בסומך על דופן התנור — מחלוקת אחרונים [^59] (ואם גרוף וקטום, יש יותר סברא להקל).

### שהייה בערב שבת

להשהות בערב שבת על אש גרופה וקטומה (שמועילים שלא יהא חשש חיתוי) — מותר, מצד שאינו עושה שום פעולה בשבת המיחזי כמבשל.

**אופנים נוספים שמיחזי כמבשל:**

- **לכבוש כבשים** — לרמב"ם הוי כבישול (מיחזי שרוצה לבשל, כעובדא דחול).

- **לטרוף ביצים בקערה** (עיין בדיני כלים שאין בהם החום הגבוה הנדרש לבשל).

---

## מקורות והערות

> **הערה:** המקורות הועתקו מן הגרסה המקורית; מספור ההערות בגרסה המקורית היה בלתי עקבי, ולכן יש לאמת את מיקום ההפניות מול הגוף.

[^1]: משנ"ב סק"א.

[^2]: גזירה זו היא בכלל איסור דרבנן הכללי של מיחזי כמבשל, אלא שכאן החשש גדול פי כמה — שבשאר הדברים שגזרו, המתבונן יראה שבאמת אינו מבשל ורק נראה כמבשל; משא"כ כאן, אפילו אחר התבוננות אין נפקא מינה בין סידור שנתחמם מחמה לסידור שנתחמם מאש, ששניהם מבשלים.

[^3]: עיין לקמן, שבשעה שהחמה זורחת על הגג פשוט שדינו כחמה ממש.

[^4]: רמב"ם פ"ט.

[^5]: פרמ"ג סק"לז.

[^6]: מטעם מהר"י ווייל והכל בו; ולכן לא הקילה מ"א להוציא בכף כשהוא על גבי האש, משום שיש שיטת הכל בו הסובר שאסור מן התורה, ולא הוי גזירה לגזירה.

[^7]: דהוי כעין גזירה לגזירה.

[^8]: ואם מניח בתוכו מים קרים ונתחזק — אם אינו מתכוון לחזק, דינו ככל שבת, שדבר שאינו מתכוון ואינו פסיק רישא מותר.

[^9]: אבל בדרך כלל מותר, מצד שהבישול הוא על דבר לח שבו ואינו נעשה יד סולדת.

[^10]: כל דינים אלו מסימן שי"ח סעיף ד-ה.

[^11]: פרמ"ג א"א סק"יד, וכן פסק המשנ"ב סק"לד.

[^21]: רא"ש ורשב"א סבירא להו דמותר; הטור והרמב"ם אסרו, וכן משמע מדברי רש"י.

[^22]: כגון על כף היד, או שומן שב־turnover של בשר.

[^23]: לח — צריך לאוקמה בעודו יד סולדת, דאם לא כן אסור מדין חימום דבר לח.

[^24]: מחלוקת במחבר אם חשוב השבחה.

[^25]: סימן שי"ח מ"א סק"יב.

[^26]: רמב"ם, ר"ן, רשב"א מתירים; הרא"ש והטור אסרו. ובדיעבד מותר, ככל מחלוקת שבדיעבד לא קנסינן, דקנס הוא דין דרבנן.

[^27]: פרמ"ג.

[^28]: מש"ז סק"ז.

[^29]: חזון איש.

[^30]: סק"לג.

[^31]: סק"מ. ואם נתבשל פעם אחת אין בו עוד בישול; ואם נקרש מותר לנמח.

[^32]: סק"כ.

[^33]: סק"מא. ואסור לחממו כשנצטנן.

[^34]: והב"י בסימן שי"ח ס"ט הביא שיטת המרדכי, שכלי ראשון וכלי שני תלוי בגורם הראשון — אם הוא רותח הוי כלי ראשון, ואם לאו הוי כלי שני.

[^35]: זה הוא הכוונה ב'קלי הבישול'.

[^36]: כמו שמצינו בבשרא דתורא, שאין החסרון להניחו בכלי ראשון אלא מצד הלחלוחית שבו.

[^37]: וזה אש ממש, וחייב על הכל; וסתם כלי ראשון לא נקרא כשהוא על גבי האש.

[^38]: סי"י.

[^39]: עיין לקמן בדיני דרבנן באמבטי, שיש גזירות מסוימות באמבטי.

[^40]: שי"ח סי"ט.

[^41]: ובאמת דין זה אינו שייך לכלי ראשון, אלא חידוש דין במאכל — ששייך בו בישול אף שנתבשל כבר; אלא שכתבנוהו כאן מפני שנוגע לכלי ראשון.

[^42]: לשיטת המחבר (שסבירא ליה שיש בישול אחר בישול בדבר לח) הוי שיבוח חשוב, מאחר שאין בכח כלי שני להחזיק החום, ועל ידי העירוי לכלי ראשון יחזיק החום לזמן רב, והוי כמו חימום מים ליד סולדת בכלי ראשון המחזיק החום — חייב. ולשיטת הרמ"א (שיש בישול אחר בישול בדבר לח רק כשנצטנן לגמרי), פשוט שאין מחמירין כל כך שייחשב השבחה מכלי שני לכלי ראשון, כיון שהדבר הלח הוא יד סולדת.

[^43]: שי"ח סי"ט. ודין זה הוא חידוש דין מצד המאכל, שלא שייך בו עוד בישול — ולא מצד שאין ביכולת הכלי לבשל. (ובדרך כלל הוא כשאין הכלי על גבי האש.)

[^44]: ולערות מתוך כלי ראשון — עיין לקמן בעירוי כלי ראשון.

[^45]: עיין לקמן בגזירת אמבטי / כלי ראשון.

[^46]: עיין לקמן אם יש בכלי שני האיסור דרבנן של מיחזי כמבשל.

[^47]: כן הוא שיטת הטור והרמ"א, שי"ח סעיף י"א.

[^48]: שי"ח סי"ז-ח.

[^49]: מחבר שי"ח ס"י.

[^50]: כן דעת הט"ז (על כל פנים בכל כלי ראשון חוץ מאמבטי), ודעת הטור והרמ"א. ומכלי שני פשוט דמותר, בין ליתן לתוכו בין לערות מתוכו. ולתוך מים קרים מרובין אין צריך לומר, דכל שכן הוא — שאפילו צונן לתוך חמין שבכלי ראשון מותר.

[^51]: כן הוא דעת המחבר בשיטת הרמב"ם.

[^52]: מ"א רנ"ג סק"לד.

[^53]: ט"ז רנ"ג סק"טז.

[^54]: משנ"ב סימן רנ"ג ס"ק צ"ב.

[^55]: אגרות משה או"ח ח"ד סימן ל"ד אות ע"ד.

[^56]: שי"ח ס"ו-ז; רנ"ג ס"ה.

[^57]: מחלוקת אחרונים בביאור דברי המ"א שבסימן שי"ח, ולמעשה נקטינן להקל.

[^58]: סימן רנ"ג מ"א סק"לו. ואין מקור לתנאי זה מן הגמרא אלא סברא הוא — וסברא פשוטה היא, דאם לא כן כל קדירה שנטלו מן המקרר הייתה באמצע השבוע על גבי האש, והסיבה שאנו אומרים שאינה חזרה היא משום שהיא קרה.

[^59]: שבט הלוי מתיר. // רעק"א ודגול מרבבה.