פקוח נפש
חומר פקוח נפש
וחי בהם
מותר לחלל השבת אפי' איסור תורה וה"ה כל התורה כולה [חוץ מג' חמירות] להצילו
אם מרבה בשיעורים בשעת הצלת נפש
אסור לעשות פעולה להרבות בשיעורים קודם ההצלה יותר ממה שצריך באופן שיש לו ברירה למעט
- כגון יולדת הצריכה לשמן צריך למעט דאם הוא צריכה למעט יוציא ביד ואם צריכה יותר יתלה הכלי בשער
- אדם שבא להציל אחד ששף במים אם יש לו שני מיני רשת אחד אם נקבים גדולים שיכול לקבל אדם ולא דגים ואחד אם נקבים קטנים שיצוד דגים לכאורה מחיוב ליטול הרשת אם נקבים גדולים כדי שלא יצוד ג"כ דגים
אבל אין צריך לעשות פעולה מיוחדת בעת ההצלה כדי לשמור עצמו מן מלאכה אע"פ שאינו לצורך ההצלה כלל מותר כיון שפעולתו הוא מותר ובלבד שלא יכון שעשוה בשביל הדגים דע"י מחשבתו עובר על איסור שאין צורך לפקיח נפש
- אם שמעלה אדם מן הים וניצוד עמהם דגים מותר
מחללין אפי' על ספק
אין הולכין אחר הרוב ממילא כל שיש ספק מחללין ואין צריך כפרה אבל ספק רחוקה אינו ספק
ספק רפואה ?
ספק חולה / בריא
ספק אם יש אחרים שכבר עושים
- אפי' כשאינו צריך לטיפול אלא מאדם אחד ורצו עשרה אע"פ שלמעשה לא הועלי כולם יש להם שכר מאת ה'
ספק יהודי ספק גוי
ספק מת / חי
שימהר לחלל שבת
שלא ישאול
שבת דחיוה אצל פקוח נפש ולא הותרה
נחלקו הראשונים אם התורה 'הותרה' או 'נדחה' מפני פקוח נפש. ובתוספות ביאור: דלכו"ע לא הותרה לגמרי שאם יש הברירה לעשות באופן ההתיר בלי שום טורח כלל וכלל כגון דיש לפניו בשר שחיטה אסור לו לשחוט בשבת לכו"ע וכן לכו"ע אם המצב בהול ויש חשש שיסתכן יותר אם יטריח לעשות באופן שאינו חמור כ"כ כגון בשינוי או ע"י עכו"ם לכו"ע שמותר לחלל בלא שום שינוי ושהיה. אלא שנחלקו באופן שאינו בהול ויכול לעשות השינוי ואין חשש שיסתכין יותר אם הותרה ומותר בלא שינוי ואם נדחה צריך להשתתל לעשות שינוי וכדומה וביולדת לכו"ע שצריך שינוי = ונקטינן דנדחה וצריך לשנות כל מה דאפשר שלא יעשה איסור דאורייתא אבל באיסורי דרבנן אי"צ שום שינוי
איסורי דאורייתא שצריך שינוי
- להדליק האור שיש בו אש צריך להדליק בשינוי
איסורי דרבנן הותרה
- להפעיל MICROWAVE לחמים איזה דבר לצורך החולה
- ללהגביע ולהשפיל המטה עלקעקטיר
אסור להכניס עצמו במצב של פקוח נפש (לכאורה הוא דין דרבנן)
- כגון אשה שיש לה דבק על מכה וצריכה לטבול בליל שבת אבל אח"כ יצטרך לדבקה מחדש אסור לה לטבול שזה יגרום שיצטרח אח"כ לחלל עוד שבת
- אסור למול בשבת כשיודע שיצטרח אח"כ לחלל שבת אבל להלכה נקטו כל הפוסקים שמותר
- יש שכתבו שאין לימול מילה שלא בזמנה ביום ה' שמא יצטרך לחלל שבת
- אסור לצאת בשירא אם יודע שיצטרך לחלל השבת מפני הסכנה
- מותר לצאת מיום ראשון עד יום שלישי שאז אינו כמכניס עצמו במצב של פקוח נפש
ג' ימים קודם שבת = מותר להכניס עצמו במצב של פקוח נפש
דג' ימים לפני השבת שייך יותר לשבת הקודם (גם לגבי שאר דינים כגון זמן תשלימן להבדלה הוא ג' ימים הראשונים של שבוע) ואין צריך לחשוב כ"כ משבת הבא
- מותר להפליג בספינה
כשפשע פ' שידע שיצרך לחלל שבת ולא היכן מבעוד יום ובאופן שאינו בהול כ"כ [דאם בהול הוי פקוח נפש] צריך לעשות הכל שיהא שבות דשבות ואפי' על ידי ישראל ואי"צ שיהא ע"י עכו"ם
- מכשירי מילה
על איזה בן אדם מחללין
גדר נפש
- להציל ישראל מעבירה הצלת נפש אינו בגדר סכנת נפשות
- הצלת הגוף
- עיבור שיכול לחיות
- להציל חיות באדם על רגע אחד
- אדם שלא יהא לו עוד הכרה
- אינו בר דעת
גדר ישראל
מומר להכעיס = מורידין אותו לבור והוי אפיקורת
- שיש לפניו חתיכת בשר כשר ונבילה ושוין בטעם ואוכל הנבילה אפי' שעשה פעם אחת
מומר לתואבן ומחזיק ברשעיתו (אינו תלוי כמה פעמים עשה האיסור אלא האיך עשה מה היתה הכנה לעבירה) ואין יצרו מתגביר עליו = אינו מחיוב להצילו וכ"ש לפרנסו אבל אין מורידין אותו לבור
- רועה בהמה דקה ברוב שדות ישראל הוי גזלן
- נשואי לאינו יהודי
מומר לתואבן כשיצרו מתגבר עליו מפעם לפעם = מחיוב להצילו ומח' אם צריך לפרנסו וירא שמים מחמיר לפרנסו ולגבי שבת אם מחיוב להצילו (דהצלה בשבת תלוי בחיוב לפרנסו דכמו שצריך ליתן מכספו כן צריך לותר על השמירוטת שבת שלו שהוא חשוב פי כמה ממון) לשועה"ר אינו מחיוב לפרנסו וממילא אין לחלל שבת על אדם זו למשנ"ב מחיוב לפרנסו ומחלל עליו השבת
- הבא במחתרת ובא על עוסקי נפשות ע"כ שהוא מומר לגבי גזילה דאםהיה רק נכשל בגזילה לא היה בא על עוסקי נפשות ולכך אם נפל עליו הגל באנו למח' משנ"ב ושעה"ר
אדם שנכשל בעבירה = בכלל אחוה ומחיוב לפרנסו וכ"ש להצילו
- אביו הבא במחתרת כיון שלא בא על עוסקי נפשות אין אנו ידעים שהוא רגיל בעבירה דאפשר דנכשל פעם אחד ולכך בנפל עליו הגל מחיוב להצילו ככל אדם
דין קדימה על ידי מי מחללין שבת
כדאי להראות לרבים
כדאי שלא יהא עצלות
שיבאו להקל בשבת
גדול בישראל
ישראל בר דעת
ישראל אשה
קטן
עכו"ם
- גדול בישראל
- ישראל בר דעת
- ישראל אשה
- קטן
- עכו"ם
הקובעים שהוא בגדר ספק סכנה שמותר לחלל השבת.
איך קובעים מצב של סכנה
הגדר הוא כל שבחול לא היה מאחר לטפל בסכנה זו מצד ספק אצלו שהוא סכנת נפשות אפי' חשש רחוק מותר לחלל שבת
- אבל אם בחול לא היה מאחר משום למה לא ילך עכשיו על הרופא זה אין סיבה לחלל שבת.
- ואפי' אם בחול היה מאחר משום שאר סיבות [טורח / ממון] אעפ"כ מותר לחלל שבת שזה שהאדם מאחר משום שאר סיבות זה חסרון דידיה ואין למדוד מזה גדר אימתי לקבוע הסכנה
- כשלא יתגבר החולי ודי לו באותו תיפול אפי' אם ימתין אינו עכשיו במצה סכנה לא התירו לו כלום, חוץ אם הוא עכ"פ בדרגה של חולה שיש לו צער ע"ע שם יותר דיני צער
איזה מדע בעניני רפואה צריך כדי לקבוע
כל איש ישראל שמרגיש שהוא מצב של סכנת נפשות מותר לחלל השבת אף על אדם אחר ואפי' שלב אומר לו שאם יפול שערות ראשו ימות מותר מאחר שרגשו אומר לו כן אע"פ שאינו 'באמת' ספק פקוח נפש – הוי ספק סכנה ויחלל שבת אבל הוא בבחינות שסבר שרצון השם שיאכל חזיר וכן רצון השם הוא שילמוד האדם מה שאדם בינוני יודע בעניני רפואה שלא יחלל שבת בחינם אבל אי"צ שיהא מומחה בעניני רפואה קודם שמחלל שבת
לקבוע שהוא סכנת נפשות רק אם לוקח בחשבון שהיום שבת
וכשמחלל שבת צריך לקח בחשבון שהוא על חשבון חילל שבת [פירוש שלא בכל אופן שהיה מחזיק לסכנה בחול מותר לחלל שבת שבחול אינו על החשבון של חילל שבת] ולכן אינו יכול לסמוך על רגשי עכו"ם שאין להם חשיבות של שבת אבל אם עכו"ם אומר לו שהוא סכנה ואח"כ גם הישראל מרגיש שהוא סכנה אזי הוא סומך עכשיו על הרגשת ישראל ומותר שיודע שהוא על חשבון חילל שבת
כל מה שדרך בני אדם לקבעות ואי"צ שיהא בקי
לקבוע סכנה בחולה
- ישראל סתם שאינו מומחא מסופק – הוי ספק סכנה
- נשים [ישראלים] סתם שאינו מומחא שהם מסופק – חז"ל קבעו שהיא אינו יכולה להחליט ע"י הרגשתה שהוא ספק סכנה אבל מצטרפות לדעת אחרת, אך אם נותן טעם לדבריו ומתביר את עצמו אז כבר הישראל מסופק שכבר עמד על סברא זו וממילא הוי ספק סכנה וכן אם יודע שגם אנשים היה מספוק מותר
- עכום סתם שאינו מומחא שהם מסופק – לא הוי ספק כיון שאינו שומר שבת אפשר שהוא רק ליהות בטוח יותר אבל אין הסכנה באמת רובץ עליו, אך אם נותן טעם לדבריו ומתביר את עצמו אז כבר הישראל מסופק שכבר עמד על סברא זו וממילא הוי ספק סכנה
לקבוע סכנה בשאר סכנות
דליקה / נפל עליו הגל / כותיים שצרו עירות ישראל / ספינה המטרפת בים
- לא נתנו חז"ל שום שיעור או גדר אלא כל שיש לו ספק סכנה מותר
לקבוע סכנה ביולדת
כשיש סתירה בין הקבעים
- רופא אחד אומר שהאו סכנה ורפא אחר אומר שאינו סכנה – הוי ספק סכנה
- רופא אחד כנגד שנים בכנה"ל וכולם שוים בחכמה – אזלינן בתר רוב
- רופא הגדול בחכמה נגד רופא שאינו גדול כ"כ בחכמה – אזלינן בתר הרופא הגדול בחכמה
- חולה כנגד רופא – בדברים שהם בעולם הרפואה אזלינן בתר הרופא בהרגשה של חולה החולה נאמן יותר דלב יודע מרות נפשו
הטיפול שהתירו בשביל חולה שיש בו סכנה
בחולה שיש בו סכנה אין המדידה ע"י דרגת הצער אלא אך ורק אם הוא סכנה או לא, ואם הוא סכנה אע"פ שאין לו צער כלל מותר לחלל עליו את השבת אפי' באיסורי תורה ואם אינו סכנה עדיין יש למדוד מצב הצער שלו
טיפול להיסר המחלה
ספק 'רפיאה' אסור
- פירוש רפואה שאינו מניסה ואין אנו ידעים שום סברא שיעול רפיאה זו אז אסור אבל אם הוא רפיאה מניסה או שיש הסבר שיעול רפיאוה זו מותר
- בכלל זה רפואה סגולית אסור לחלל בשביל זה
כל טיפול שתלוי בנפשו האדם עצמו להרגיש, יכול לקבוע מצד לב יודע מרת נפשו
כל מה שהוא לישב דעתו של חולה
כל מה שהוא לישב דעתו של חולה
- עמדו חז"ל דחולה שגילה דעתו שרוצה איזה דבר אע"פ שאינו לצורך רפואתו, ואם לא יתנו לא יש מקום שיטרוף דעתו ויסתכן יותר, מותר לחלל השבת דהוי בכלל סכנה
כל מה שרגילים לעשות בחול כדי לישב דעתו
אם החולה לא גילה כלל דעתו מח' ראשונים דיש אומרים דהוי בכלל ספק סכנה מצד שאין לו הישיב הדעת ומותר לו לעשות כמו שרגילין לעשות לו בחול אף כשאינו לצורך רפואה ממש ויש אומירם דלא הוי סכנה רק כשגילה דעתו ופוסקינן דמותר לחלל אף לדברים שאינו דוקא כרוך ישיר על המחלה, אלא כל שהוא לישב דעתו שגם בזה יש חשש סכנה
ובמשנה ברורה מחמיר שלא יעשה מלאכה דאורייתא אבל כשהוא לחוזיק גופו מותר אף איסור תורה
- לבשיל בשבילו מותר אף איסור תורה מאחר שהוא חיזוק הגוף
- להדליק אור בשבילו [למשנ"ב רק אם הוא איסור דרבנן]
שאר דוגמאות של פקוח נפש
חולה שיש בו סכנת נפשות
דינו
מותר לעשות מלאכה לצורך החולה אע"פ שע"י זה נעשית מלאכה שאינו כלל צרכו של חולה
- הצלה שהדליק הרכב ובפעולה זו שומע ג"כ הרדיו
דוגמאות של 'סכנת חולי' שאינו יכול להמתין בזמן 2016 [א"א לפרט כל המצבים על כן נפרט אלא קצת מהם]
מצב 'סכנה' שהתירו לחלל עליו השבת הוא רק כשאינו יכול להמתין ואפי' כשיכול להתמין אם יתגבר החולי ויפל בדרגה חולי יותר ג"כ מותר לחלל עליו השבת
גדר סכנה משתנה לפי המקום והזמן דאע"פ דאדם הוא במצב סכנה שאם לא יעשה דבר ימות מ"מ יש טיפולים שמרפאים אפי' אם ימתין לאחר שבת וממילא אי אפשר ליתן דוגמאות ברירים ע"ז וגם תלוי במקום אם יש במקום ההוא תיפול זה שיסמוך עליה שיכול להמתין
מצב סכנה שאם ימתין יתגבר החולי שיכנס לשלב חדש שיצטרך ליותר תיפול
- INFACTION
שאם ממתין לצריך ליקח תרופה antibiotics אינו מחיוב להמתין שזה כבר שלב חדש ומותר לחלל השבת באיסרי דאורייתא כדי שלא יכנס למצב זו
- כגון קוץ שהוא בתוך ידיו אע"פ שיכול להמתין אבל כשימתין יצטרך לתרופה אסור להמתין כיון שנכנס לשלב חדש של תרופה
- כל מכה
- טירוף הדעת, יכול להגבר חליו
- ביעה
דליקה (איסור כיבוי)
כל שירא שתעבר הדליקה או אפי' עשן שהוא ג"כ מימות מותר לו לחלל שבת באיסורי תורה
נפל עליו הגל (איסור חרישה)
כותים שצרו עיירות ישראל (איסור הוצאה וחובל)
איבה שגורם סכנת
ספינה המטרפת בים (
- ע"ע סי רמח
בעלי חיים שממית (איסור חובל)
רצין אחריו
כשאין רצין אחריו
יולדת (
שיירא במדבר
- סי רמח ס"ד