איסור הנאה על מעשה שבת
הטעם
- לרש"י, שאסרו הנאה על מלאכה שעשה בשבת כעין איסור הנאה בע"ז ולאו משום שמא יבא לעשותו [מסתימות הלשון המחבר משמע שזה הטעם נוקטינן להלכה]
- ושאר הראשונים, שגזרו כן כדי שלא יבא לעשותו
דיני הקנס
הכא קנסו שוגג אע"פ דבאמת לא שייך לקנוס שוגג אעפ"כ קנסו משום אטו מיזוד שהיה אומרים שוגג היינו
במתעסק נחלקו האחרונים אם קנסו, דדוקא שוגג יש לומר שקנסו משום שעושה הפעולה כמיזוד משא"כ מתעסק א"א לו בכל אופן לומר מתעסק הייתו וממילא אפשר דבכה"ג לא קנסו
סיכום מח' ר"מ ור"י ביסוד הקנס
לעצמו
לאחרים
ר' מאיר
בשוגג
מותר מיד
מותר מיד
במזיד
מותר במוצ"ש
מותר במוצ"ש
ר' יהודה
בשוגג
מותר במוצ"ש
מותר במוצ"ש
במזיד
אסור לעולם
מותר במוצ"ש
פסקינן.....
כר"מ
- למשנ"ב בעת הצורך בבשול
- למשנ"ב באיסור דרבנן במיזוד
- בשאר מלאכות
כר"י
- בבשול –שהמלאכה הוא יותר בהחפץ
גדר 'לעצמו'
- כל שהוא בשבילו אפי' לא עשאו בעצמו חשוב לעצמו
עד היכן הוא 'איסור' הנאה
- מח' אם אמרינן בי חתיכה נעשת נבילה
- מותר להנות מדמיה
- הקדירה אסירא
מותר למוצ"ש
ישראל שעשה האיסור לעצמו = מותר לו מיד
- שאין חוששין שיבא לעשות בעצמו עוד פעם שאין ישראל חשודן לעבור על איסרי תורה
בישראל שעשה האיסור לאחרים = מותר לו מיד שלא גזרו
- ולצוות אחרים שהוא רק איסור דרבנן ג"כ לא חששו משום א. שאפ' יצווה לישראל אחר לא ישמע לו דאין אדם חוטא ואל לו ב. ועוד דמטעם זה [שלא ישמע לא] ג"כ אינו מצווה כלל
בעכו"ם שעשה האיסור לישראל = אסור בכדי שיעשו
- גזרו בכדי שיעשו שקל בעיניו איסור אמירה לעכו"ם
יוצא מן הכלל
- בשהייה וחזרה קנסו חז"ל יותר עי"ש דיניהם על מעשה שבת
אופנים שלא קנסו
אין אדם אוסר דבר שאינו שלו - כשאחרים עשה לו מלאכה התלוי במחשבה והוא אינו רוצה בהמלאכה לא שייך כלל לקנסו
- כגון אחד שנטל הקדירה של חבירו מעל גבי האש בלי הדעת להחזיר א"א לקנסו משום החסרון דעת דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו
כשעבר על איסור דרבנן בשוגג לא קנסו אטו מזיד
כשעבר על ספק איסור או על פלוגתא לא גזרו דהוי כעין גזירה לגזירה
- מח' בבישול שמצינו שמותר בדיעבד
- בהטמנה בדבר המוסיף הבל בדיעבד יש לסמוך על שיש להטמנה דיני שהייה במקום הצורך שאפי' מכמאכל בן דרוסאי מותר ושלא במקום הצורך אם נתבשיל כל צרכו יש לסמוך שדינו כשהייה
לא שייך קנס אם אינו נהנה מהמלאכה – שהקנס הוא על 'ההנאה' ממלאכה ואם אינו נהנה מעצם המלאכה אין שייך קנס
כשנתערב דבר שיש עליה איסור של מעשה שבת לא אמרינן בו שאינו נהנה מצד שיש לו חתיכות אחרים דמאחר שיש עליה שם איסור
יש מלאכות שלעולם אינו נהנה מעצם המלאכה
- מוחק
- סותר
- מכבה
יש מלאכות שבידו להחזירו למצב כקודם המלאכה וממילא לא הואיל לו המלאכה כלום
- זורע - כשעוקרו ואח"כ יכול להחזיר ולזרעו שנית
- חורש -
- דש, סחט משקה מצמר
- מעמר
- זורה – שמערבו שוב עם הפסולת
- בורר – שמערבו שוב עם הפסולת
- מרקד – שמערבו שוב עם הפסולת
- מלבן – כשחוזר ומלבנו או ע"י שמטנפו ושוב מלבנו
- מנפץ
- צובע – כשחוזר וצבעו
- טווה
- מיסך
- עושה שתי בתי נירין
- אורג
- פוצע
- קושר – שמתירו
- מתיר - שקשרו
- צד
- מחתך – שמחתך שוב
- כותב - שמוחק
- מוחק – שכותב באתו מקום וחזיר ומחקו צ"ע אם זה חשוב הנאה מהמלאכה עצמה????
- בונה – ע"י שסותרו
- סותר?? לא שייך כלל הנאה ממלאכה עצמה
- המעביר – שמכבה
- המכבה ?? לא שייך כלל הנאה ממלאכה עצמה
- מכה בפטיש
- הוצאה – שמחזירו לאותו מקום שהיתה מקודם
ביטול - כשנתעריב חפץ שחל עליה איסור של מעשה שבת
כשנתערב דבר שיש עליה איסור של מעשה שבת לא אמרינן בו שאינו נהנה מצד שיש לו חתיכות אחרים דמאחר שיש עליה שם איסור
דנים הביטול רק כמצבו בשעת התערובות
- וממילא אם בעת התערובות היה לו מתירים אפי' אח"כ במוצ"ש איו לו עוד מתירים נשאר באיסירו
מצד דבר שיש לו מתירים – לא בטיל
- זה שמותר לאחרים במצ"ש חשוב יש לו מתירים אפי' דלעצמו אין עוד התיר לעולם
מילתא דעבידא לטעמא – לא בטיל
- אם זה [איסור] וזה [וההתיר] גורם אינו בגדר זה וזה גורם
סיכום
להנאות בשבת
להנאות לאחר שבת
לעצמו
לאחרים
לעצמו
לאחרים
עבר על איסור שלא מיחה על עכו"ם על שעשה לו מלאכה
בכדי שיעשו
עבר על איסור שלא מיחה על עכו"ם שחפר קבר ויש פירסום שנעשית לשם ישראל
אסור לעולם
עבר על איסור שלא מיחה על עכו"ם על שעשה לו מלאכה ויש פירסום שנעשית לשם ישראל
מח' מ"א אוסיר כהרמב"ם ט"ז מתיר וכ' המשנ"ב דבעת הצוריך יש להיתר כשעשו רק שבות
איסור הנאה על מעשה שבת שהוא משום גזירה ולא משום קנס
בג ' מלאכות דלהלן אסרו כיון שהוא קל לעשותה וקל בעיני בני אדם ממילא אסרו ליהנאות ממנו בשבת אע"פ שנעשית ממילא וכ"ש כשנעשית ע"י עכו"ם דאסור, ולמוצ"ש מותר מיד ואסרו אפי' כשאדם מסיפוק אם זב / ליקטן / נתליש היום אסרי מספק