37 מבעיר
צירות המלאכה
דוקא אש ולא חימום, אש פירוש שמהפך איזה חומר בעולם שיתן 'אור' שאז נראה בו האש
- אש ממש
- גחלת עץ בעורת
- מחמים מחתכות עד שנעשה בוערת
- כל כלים עלקטרנים שיש בהם מתחות חימום בוערת
תיקון המלאכה
לעשות אש הוא תיקון שמצייר כח שיכול לבשל בו להנאות מאורו וכו' ובאופן שכוונתו שלא להנאות עי' מלאכה שאינו צריכה לגופא
כוונה
דבר שאינו מתכווין
- פתיחות תנור בזמנינו
- פתיחות .. מים חמין
מלאכה שאינו צריכה לגופא
דברים שהם מלאכה הצריכה לגופא
- בכוונת להנאות מאורו
- בכוונת לחמם כנגדו
- בכוונת לבשיל עליו
- הנהגת הרכב שרוכב ע"י אש
- לצייר כח עלקטריק ככל GENARATER וע"י כח עלעקטיר יש לו כמה וכמה הנאות
- לעשות אפר
- העברה בת כהן
דברים שהם אינו צריכה לגופא
- להעביר גדישו של חבירו
מקלקל
- להעביר גדישו של חבירו
גזירת שמא יטה
לעין לאור הנר
דברים החשיבים עין רב
- לקראות בספר לבער כנים מבגדים
- כלים הדומים זה לזה שצריכים עין רב
- שמש שאינו קבוע לבדוק כוסות וקערות
באיזה נירות חששו
- שהם מתמעט והולך ורק אז חוששין שיטה
- נירות של זמניהם
- מדורה
- נירות נפ"ט
- נירות בזמנינו 2015 לא חששו ??
אופנים דאין חוששין להטות על עין רב
באימה
תלמידים אצל רבם
אימת יום הכפירום
כשלומד במה מדליקין
בשמירה
שנים שקורים ביחד בענין אחד
- במדורה אין התיר זו כיון שרחוקין זה מזה לא יתן דעתו על חבירו
שומר –שאומר לחבירו תן דעתך עלי
בעששיות שגורה במפתח ונותן מפתח לאחר
- אפ' אשתו
הכיר
- לקראות במה מדליקין
- ראשי פרקים רבי לתלמידים
- קשור בקשר משונה
- כשהוא סגירה במפתח [ויש לו המפתח]
- כשכותב על חתיכות ניר 'שבת היום ואסור להדליק'
אין דרך להטות
- אדם שאין דרכו בחול להטות כגון אדם חשוב
כשאי אפשר להטות אין התיר מח'
- ואפ' גבוה עשר קומות
להדליק נר שאינו מאיר יפה ולהשתמש לאורה אפי' השמשות רגיל
פתילות
פתילות שאינם מאירים יפה שאין האור נאחז בה אלא נסרך סביבה
- צמר
- שעיר
פתילות שמאירים יפה שהאור נאחז בה
אע"פ שלא הבהב הפתילה ג"כ מאיר יפה
- פשתה נפוצה
- בגד שש
- צמר גפן קנבות
חומרי דליקה
חומרי דליקה שאינם מאירים יפה שאינם נמשך לפתילה
- זפת כשהם נתונים בכלי ביחד אם שמן
- שמרי שמן
- שעוה
- שמן שעשוי מצמר גפן
- אליה
- חלב
חומרי דליקה שמאירים יפה שנמשך לפתילה
- זפת הכרוך סביב הפתילה
- שעוה הכרוך סביב הפתילה
אופנים שהתירו להשתמיש לאורו
- כשיש שם נר אחר
איסור שהייה וחזרה ונתינה בתחילה משום גזירה שמא יחתה
אסרו חז"ל שלא יהא איזה דבר ע"ג האש ברשיתו בשבת ויש לו תאוה לחתות
שיחתה לצורך תיקון המאכל = אסרו שהייה / וחזרה / נתינה בתחילה
שהייה: אסרו חז"ל שלא יהי' נמצא ברשותו בשבת קדירה ע"ג האש רק בתנאי שמסיר החשש חיתוי
חזרה: אסרו חז"ל שלא יחזור קדירה על גבי האש בשבת רק כשהסר החשש חיתוי
נתינה בתחילה: אסרו חז"ל שלא יתן בתחילה קדירה ע"ג האש בשבת רק כשהסר החשש חיתוי
סכום חשש דשמא יחתה
הפעולה
שהייה
שהייה
חזרה
נתינה בתחילה
מקום החימום [שהוסק בגפת ועצים]
כירה
תנור
כירה / תנור
כירה / תנור
סיבת חשש חיתוי
החשש הוא אע"פ שאינו עסוק עם הקדירה יבא לחתות כשיחשוב מהמאכל שיושב על הכירה בשבת
כיון שחומו רב קל יותר לחתות ממילא החשש הוא יותר
כיון שעוסק בתיקון הקדירה יש לחוש יותר
כיון שנותן עכשיו הקדירה מתחילה יש לחוש ביותר שיתקנו
1
אינו ראוי לאכילה - פחות ממאכל בן דרוסאי
חוששין בין לחנניה ובין לחכמים
2
ראוי לאכילה - יותר ממאכל בן דרוסאי עד כל צרכו
מח' חנניה וחכמים ופסק הרמ"א דאין חוששין
לרמ"א אין חוששין לכו"ע
חוששיןובלאו חשש חיתוי אסור משום מחזי כמבשיל
חוששיןובלאו חשש חיתוי אסור משום מחזי כמבשיל
כל צרכו ויפה לו
3
ראוי לאכילה ואין לו שום תועילת בחיתוי
אין חוששין לכו"ע
גדרי מצטמק 'ויפה / ורע' לו
- מצטמק ויפה לו הוא כשאדם 'שמח' כשמצטמק
- מצטמק ורע לו הוא כשאדם 'עצב' כשמצטמק
- כשחלק מהמאכל מצטמק ויפה לו וחלק רע לו הולכין אחר הרוב
גדר אינו ראוי = שחוששין לכו"ע לחיתוי
- מים אע"פ שנשתה חי לא נחשוב ראוי לאכילה שאינם טובים כ"כ שהם חיים
- בצל וביצה אע"פ שראוי לאכלו חיים אין לו דין כפירות דאינם טובים כ"כ כפירות שהם חיים
גדר ראוי לאכילה = שהוא מח' חנניה אינו חושש וחכמים חוששין ופוסקינן כחנניה
- בתבשיל לאחר מאכל בן דרוסאי
- פשדיט"א בענין למעלה ולמטה קרימות פנים ומה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי
- בפת וחררה לאחר שקרמו אחד מפניה חשוב ראוי לאכילה
- פירות הנאכלין חיין לעולם הם בגדר ראוי לאכילה
אוכלים שראוים לאכילה ואין לו שום תועילת עוד בחיתוי = אין חוששין לחיתוי לכו"ע
- אופנים שאין חוששין לכו"ע שאין לו סיבה לחתות, = ממילא לא יחתה כשאין לו שום תועלת
א. שהחיתוי לא יועיל לו כלום להאוכלים
בשר חי [או איזה מאכל חי] שהוא באופן שאפי' אם יחתה לא יועיל לו לצורך הלילה [פי' בשעה שדרך בני אדם לאכול סעודות ליל שבת]
- ואפי' באופן שהחיתוי לא יועיל לסעודות לילה לא היתירו חז"ל רק כשהוא חי סמוך לחשיכה משום לא פלוג
- בצלי לא מועיל היתר דבשר חי כיון שאינו מסיח דעתו ממנו שממהר להתבשל
- וכן הוא ברוב אופני בישול בזמנינו חוץ מקרא"ק פא"ט
- ואם צריכין בישול רב ולא יספיק להם בישול של כל הלילה אין התיר של בשר חי
- לא בכל המאכלים מועיל התיר דבשר חי דיש מאכלים שקל להתבשל כגון עששיות ותורמוסין ירקות שאינו מסיח דעתו
- פת לצורך מוצ"ש כיון שיש לו איסור רדייה לא ימלוך לאכלו בשבת דהא יש לו איסור רדייה והתיר זה הוא דווקא בתנורים שלהם שיש בה איסור רדייה משא"כ בתנורי זמנינו חוששין שימלוך וירדה בסכין שהוא מותר לכתחילה ממילא יש חשש חיתוי
ב. שאינו כדאי (שווה) לו [פירוש שיש מעלה בחיתוי ויש חיסרון בהחיתוי, והחיסרון הוא יותר מהמעלה]
כשיתחרך המאכל, והמאכל כבר ראוי לאכילה, דאז אינו כדאי לו החירוך שהחיסרון החירוך, הוא יותר מהמעלה שימהר להתבשל = וממילא לא יחתה
אופנים שמתחרך:
- אפי' למעלה מהאש (שאינו נוגעת בגחלים) ואפי' אצל האש בתנור קטן שהבלו רב
הבישול שמחרך / ואינו מחרך :
- צלי = נתחרך
- אפיה = נתחרך
- בבישול [בהפסיק קדירה] = אינו נתחרך
רק כשהמאכל כבר ראוי לאכילה אז אינו כדאי לו החירוך ממילא לא יחתה משא"כ כשאינו ראוי לאכילה כדאי לו שיתחרך כיון שהמאכל נעשית ראוי לאכילה יותר מהר
- בתבשיל הוא לאחר מאכל בן דרוסאי
- בפת ופת לאחר שקרמו אחד מפניה
- פירות הנאכלין חיין לעולם הם במצב שראוי לאכילה ממילא לא כדאי לו החירוך
- מים אע"פ שראוי לאכלו חיים אין לו דין כפירות דאינם טובים כ"כ כפירות שהם חיים
- בצל וביצה אע"פ שראוי לאכלו חיים אין לו דין כפירות דאינם טובים כ"כ כפירות שהם חיים
ג. וכ"ש כמפסיד לו והוא בדלהלן:
מאכל שהוא מצטמק ורע לו
כשקשה ליה זיקא – בשר רך בתוך התנור שיש לה דלת ממילא כשפתחו נתקשה הבשר
- גדר בשר רך
- בתוך הקדירה לא קשה ליה זיקא
שיחתה לצורך הדחת כלים = אסרו שהייה, (בלי הסרת חשש חיתוי)
מח' אחרונים אם חוששין לחיתוי ופסקינן דחוששין ובשעת הדחק יש לסמוך שאין חוששין ע"ז
שיחתה לצורך רחיצה = אסרו שהייה, (בלי הסרת חשש חיתוי)
שלא יהא נמצא ברשיתו מים ע"ג האש כדי לרחוץ בו שחוששין שיחתה וכמיסר החשש חיתוי מותר,
הסרת חשש חיתוי באיסור שהייה / וחזרה / ונתינה בתחילה / והדחת כלים
אופנים שאין חוששין לכו"ע שאין לו סיבה לחתות, = ממילא לא יחתה כשאין לו שום תועלת
ובאופנים דלהלן אי"צ כלל 'להיסר' החשש חיתוי כיון שאין שום סיבה שיחתה
כנגד האש לא יועיל לו החיתוי כלום
הזמן להסיר חשש חיתוי
- אפי' בשבת יכול להסיר חשש חיתוי באופן שאין חשש מכבה [כגון להניח בלעך בשבת או לסתום פי התנור משא"כ גריפה וקטימה שיש בהם איסור כיבוי]
אופן א': להיסח דעת מהאש [או הסיח העת מצד המאכל] ע"י מיעוט חום האש = ממילא לא יבא לחתות שהוא ריבוי חום
היסח דעת מצד האכל, שהוא לצורך מחר [אע"פ שיש אש רגיל]
- יש אומרים שמאכל חי אע"פ שיהי' נגמר בלילה כיון שאין 'דעתו' לאכול אז מותר שהוא מסיח דעת ממנו = ויש לסמוך ע"ז בדיעבד ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן
דברים החשובים מיעוט חום
גרוף
קטום
סמיכה
קדירה בתוך קדירה
- להניח בלעך הוי בכלל זה
גחלים שעממו ממילא אף שלא עשה שום פעולה מזה לכאורה משמע דגם אם הניח HOT PLATE על 200 דבר זה שלא הגביע החום מער"ש לכאורה הוא סיבה להיחשב כגרופה וקטימה
וכ"ש כשהניח במקום שאין יד סולדת
לסתום נקבי המרחץ
מכשירי חימום הפועל בהם מיעוט חום
מאחר שהאופן להסיר חשש חיתוי הוא ע"י מיעוט חום ויש מכשירים שאפי' אחר שימעט חומם יהי' חם ביותר ולכן לא מועיל בהם מיעוט חום ועוד שבמכשירים אילו קל מאוד לחתות ואפי' כשהתנור אינו יד סולדת ג"כ חוששין לחיתוי
כירה – מועיל
- תנור דידן חשוב ככירה
כופח – אינו מועיל שחומו רב
תנור – אינו מועיל, שחומו רב
כשחזר ונתלבה האש
מאחר שהתכלת הוא 'שיהא הכיר בשבת –שגילה דעתו בער"ש שרוצה במועט חום' ולכך אע"פ שחזר ונתלבה האש אין בו חשש באופן שעכשיו בשבת עדיין ניכר שבער"ש גלה דעתו בזה שהניח הקדירה ע"ג מיעוט חום
אופנים שעדיין ההכיר עומד במקומו = ולכן מותר להשות ולחזור עליהם
- גרופה
- קטומה
אופנים שאין עוד היכר = ואסור להשות ולחזור עוד עליהם
- גחלים שעממו
אופן ב': שקשה מאוד וכ"ש כשא"א עוד לחתות
דברים החשובים כקשה מאוד / כאי אפשר
הסיק בקש וגבבה
- בכירה בלא גריף וקטים המציאות הוא שקשה עוד לחתות הקש בהמיעוט חום שבכירה = ולכן אין חוששין עוד לחיתוי
- בכופח אפי' בלא גריפה וקטימה המציאות הוא שקשה עוד לחתות הקש = ולכן אין עוד חשש חיתוי
- בתנור שחומו רב המציאות הוא שאינו קשה כ"כ לחתות ניצוצות הקש = ולכן חוששין לחיתוי
- בתנור אע"פ שחומו רב אם גרף או קטם ממילא נתמעט חום התנור באופן שקשה לחתות ניצוצות הקש = ולכן אין חוששין לחיתוי
סתם פי התנור [טח בטיט]
להדביק בדבק כפתור המגדיל האש
מכשירי חשמל שלא שייך בו כלל חיתוי
- פלטה שאין לה כלל טרמוסטט
- מיחם שאין לה רק מצב מחובר או אינו מחובר
אופן ג': בחבורה שהם זרוזין
- כהנים בביהמ"ק
- ישראלים בעת צליות קרבן פסח
קנס מיוחד על מעשה שבת, על שהייה / חזרה / הטמנה באיסור
באיסור זו קנסו חז"ל יותר משאר כל אסירי מעשה שבת כיון 'שקל בעיני בני אדם'
- כל שאר קנס על מעשה שבת לא קנסו על איסור דרבנן בשוגג כלל משא"כ כאן קנסו גם בשוגג אטו מזיד
- כל שאר קנס על מעשה שבת לא קנסו במוצ"ש בכדי שיעשו משא"ב כאן גזרו גם בכדי שיעשו
ג' דרגות בהנאה ולפי מה שנהנה קנסו יותר
שכח [בשוגג] ושהה באופן האסור
או נכרי שהחזיר
הטמין בין בשוגג ובין במזיד
עבר ושהה [במזיד]
או ישראל שהחזיר שעשה מעשה
סיבת החשש
1
לא נתבשיל כל צרכו
קנסו
קנסו עד בכדי שיעשו
קנסו עד בכדי שיעשו
2
בישול כל צרכו ומצטמק ויפה לו
לא קנסו כלל
קנסו עד בכדי שיעשו
קנסו עד בכדי שיעשו
3
עדיין חם ולא הוסיף חום אלא מחזיק חום
לא קנסו שאינו נהנה
4
בישול כל צרכו ומצטמק ורע לו
לא קנסו – והרי הוא ככל מעשה שבת דאם אינו נהנה אין קנס
לא קנסו שוגג אטו מזיד באופן שהוא לצורך שבת משום החיוב עונג [אבל מזיד קנסו] ובתנאי שיעשה שינוי ואם א"א יעשה אפי' בלא שינוי
- פת מזון ג' סועדות [ולא לחם משנה שאינה משום עונג]
- איזה מאכל (כשאין לו פת) שיוצא בזה החיוב עונג
בהטמנה כשהטמין בדבר שריבו אינו מוסיף הבל ואח"כ מצא בה דברים המוסיפים הבל אין קונסין אותו ע"ז
בהטמנה בדיעבד עי' מעשה שבת שיש בה מח'
אסור לעשות מדירה סמוך לחשיכה גזירה שמא יחטה
אין עושין מדורה סמוך לחשיכה אלא א"כ יצא האור
- וע"ז לא מועיל הסרת חשש חיתוי דלהלן
אסור להשתמיש אם מים שהוחמו ע"י אש בשבת גזירה שמא יחטה
איסור זו הוא רק כשאדם הוחם בשבת ע"י האש אף שאינו מגיע ליד סולדת בו שאין בו איסור בישול מ"מ יש איסור מצד חשש חיתוי
דוקא אדם המיחם בשבת ולא שנתחמם ממילא
כמו פוסקין מים לגינה דכל מלאכה שנעשה ממילא אין איסור
מקוה שהטעמאסטאט מחמים המים בלי שום פעולת האדם מותר
חמי טבריה צ"ע אם אסור מטעם חמין שהוחמו
דוקא כשנתחמים ע"י האש
כן מוכרח מכמה מקומות דמותר
לערב מים חמין אם צונן מרבום אם אינו יד סולדות בו
להניח חלב בתוך קאווע
להניח קנקנן קר בתוך כלי שני להתחמים
גזירת אטו חשש חיתוי = אסרו חז"ל לעשות דברים מסיומים [1] משום שיבא להשות ע"ג האש [2] ואז יש חשש חיתוי
1.אסרו הטמנה בדבר המוסיף הבל -2.גזירה שמא יבא להטמין ברמץ - ואז יש חשש חיתוי
אסרו חז"ל שלא יהא נמצא ברשותו בשבת דבר הטמון בדבר המוסיף הבל, שמא יבא להטמין ברמץ שהוא ג"כ מוסיף הבל. וכשמטמין ברמץ חוששין שיבא לחתות שלא יתקרר המאכל
סיבת חשש חיתוי בהטמנה יותר מבשהייה משום ב' סיבת
דבהטמנה הוא קל לחתות
- משא"כ בשהייה אינו קל לא חששו כ"כ, דהמציאות בזמניהם היתה שהיה קשה לחתות בתנור יותר מרמץ. וא"ת בזמנינו קל החיתוי וא"כ כשמשהה לצורך היום יחוש שיחתה כיון שהוא ממש כהטמנה שקל לחתות והוא לצורך היום וי"ל דמכשירי חימום בזמנינו אינו מתקרר ממילא לא שייך כלל החשש חיתוי משום קירר אבל החשש חיתוי בשהייה הוא שימהר הבישול ואפ' הוא במכשירי זמנינו שייך זה [אבל כשמטמין ממש אפי' במכישרי חימום זמנינו ודאי דחוששין אטו יטמין ברמץ]
דהטמנה הוא לצורך מחר ממילא שייך יותר שיתקרר
- ואפ' כשמטמין לצורך הלילה אסרו חז"ל משום לא פליג
החשש דשמא יתקרר המאכל ויחתה הוא רק כשמטמין להחזיק החום שאז דומה למטמין ברמץ צ"ע אם גם בדבר המוסיף הבל אמרינן כן
- לשמור מן העכברים
- כדי שלא יטנף
- שלא יתפזר המאכל
- לשמור מבליעות איסור כשנותן כלי בתוך כלי בתנור של איסור
צורת הטמנה הדומה להטמנה ברמץ
- כשמטמין כלי, בתוך דברים אחרים. משא"כ כשהוא חד כלי אע"פ שמוסיף הבל אינו דומה לרמץ שהכלי הוא ברמץ
- רק כשדבר המטמין בו הוא דבוק בכלי משא"כ כשיש הפסק אויר אינו דומה לרמץ
- לרמ"א רק כשנטמן מכל הצדדים
חומר הדומה לרמץ
חומרים שהם דברים שמוסיפין הבל = אסור להטמין בהם שהם דומים לרמץ
- מלח [בדקתי ולא מצאתי שיהא מלח מוסיף הבל אלא שחומו היתה מתמעט והולך???? ואין להביא ראיה מזה שמניחים מלח ע"ג קרח כדי שימס דהסיבה שהקרח נמס הוא משום, שמים עם מלח אינו מתקרר ב 0c / 32f אלא בהרבה פחות מזה ולכך נמס הקרח ולא משום שהמלח הוא חם]
- פסולת של זיתים
- פסולת של שמשמין
- ורמץ גופא
- צינור בחמי טבריה
חומרים שהם דברים שאינם מוסיפין הבל = מותר להטמין בהם [בער"ש] שאינם דומים לרמץ
דבר המוסיף הבל לזמן לגבי אותו זמן הנטמן בתוכו [דלאחר שנתקרר ודאי דדינו כאינו מוסיף הבל] מח' אחרונים ואין למחות ביד המקילים
כגון:
- קדירה חם
- תנור שגרוף ממנו הגחלים
כל הדברים שאינם מוסיפים הבל כשהם מונחים ע"ג דבר שמוסיף הבל - נחשב האינו מוסיף כמוסיף וממילא דומה להטמנה ברמץ
- כגון קדירה המונח ע"ג שבת פלטה והקדירה מכוסה [נטמן] בדבר שאינו מוסיף הבל
דברים שאין דרך להטמין בהם = מותר אפי' כשמוסיף הבל - דמילתא לא שכיח לא חששו
- כגון המטמין בסלעים
מאכל הנטמן בתוך מאכל ויש הפסק משהו
אופנים הנחשבים כחד מאכל ואין כאן הטמנה דאין הטמנה מאכל בתוך מאכל
- אם רוצה טעם של המאכל
- אם דרך בישולו כן אינו נחשב הפסק
אופנים שההפסק מחשיבו כדבר נפרד וממילא הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל
1.אסרו הטמנה חדשה בשבת - 2.גזירה שמא יבא להרתיחו - וממילא יש חשש חיתוי
אסרו חז"ל לעשות הטמנה חדשה בשבת שמא ירתיחו מקודם ויחתה האש - אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל
זמן האיסור
- רק בשבת ולא בער"ש דהא אפי' אם ירתיח מותר, דער"ש הוא
- וגם בין השמשות מותר, לא משום דקיל בין השמשות אלא משום דסתם קדירת רותחין הם
- כשקיבול עליו שבת מקודם אין היתר בבין השמשות
- ויש לעיין בערב יום כיפור
החשש דשמא ירתיח הוא רק כשמטמין להחזיק החום דאז יש חשש שידאג משום חומו ויבא להרתיחו
אופנים שמטמין ואינם משום סיבת החזקת חום
- לשמור מן העכברים
- כדי שלא יטנף
- שלא יתפזר המאכל
- לשמור מבליעות איסור כשנותן כלי בתוך כלי בתנור של איסור
גדרי 'תחילת הטמנה' שבו חוששין שירתיח
דברים שנחשב כתחילת הטמנה
- כשהיה מוטמן בער"ש ונתגלה מבעוד יום אסור לחזור להטמינו בשבת
- אם כבר נטמן קדירה בער"ש ובא להוסיף קדירה אחרת תחת הבגדים חשוב תחילת הטמנה
דברים שאינם בכלל תחילת הטמנה רק כהמשך הטמנה
- כשנתגלה / כשגלהו בידים בשבת מותר לחזור להטמינו
- מותר להוסיף כיסוי
- מותר להחליף כיסוי
כשאינו מדקדק בחומו לא גזרו שמא ירתיח
- שמטמין קדירה קר (שבא מותך המקרר) כדי שתפיק צינתו מותר [ DEFROST ]
- שמטמין קדירה כלי ראשון שנתקרר לאינו יד סולדת בו ואינו מטמינו בתוך או סמוך למוליד חום לשועה"ר מותר
- שמטמין קדירה קר, בתוך או סמוך לכלי ראשון שאינו יד סולדת בו, אבל מוליד חום בהקדירה הקרה, אסור [אע"פ שאינו מוסיף הבל ואינו דומה לרמץ מ"מ] מאחר שהוא מוליד חום אין ראיה שאינו מדקדיק בחומו, וחוששין משום שמא ירתיח
- דוקא כשמטמין בהכלי ראשון שנתבשיל בה אסור משא"כ כשמטמין בכלי ראשון אחר וכ"ש בכלי שני אע"פ שעכשיו הוא יד סולדת בו מותר שהרי אם היה מדקדיק בחומו לא היה פינהו לכלי אחר שהוא מעט חום
- צ"ע בכלי שני שפינהו ממיחם למיחם
צירות הטמנה - שנחשוב 'כמטמין'
חז"ל לא אסרו שירתיח אלא כשעושה פעולת 'הטמנה' - גדרים שיחשב הטמנה
- כשיש אויר מפסיק לא חשוב הטמנה כלל
- הטמנה במקצת פירוש שאינו מכוסה לגמרי לא חשוב הטמנה
- שיטמן מכל הצדדים
עי' עוד איסור רחיצה שהוא ג"כ משום איסור שמא יחתה
לא כתבתו כאן שאם מתייחתים לגזירה זו אטו חיטוי נמצא שהוא גזירה לגזירה לגזירה ולכך צריך להסתכל על זה כגזירה בפני עצמו שהיה בזמניהם חשש על הבלענים