מוקצה
רעיון דמוקצה
כ' בתורה 'והכינו אשר יביאו' והכוונה בזה שיהא כל דבר מוכן ומיועד כל מה שישתמש בשבת שזהו שביתה ורעיון דכל האיסור ל"ט מלאכות, דמלאכה פירושה היא, שמכשיר דבר ממצב שלא היה ראוי לשימוש - למצב שיהא ראוי לשימוש, והקב"ה רוצה שיהיו ישראל שובתים בשבת והוא ע"י שהכל מוכן ומזומן לשבת ואינו חסר מלאכה, ועל זה הוסיפו חז"ל איסור מוקצה, שכל דבר שאינו מוכן [מיוחד / ועומד / ומיועד] לשימוש היתר בשבת, אסור בטלטול כגון אבנים וצרורות שאינם עומדים לשימוש כלל הוי מוקצה מצד עצם הדבר שאינו עומד לשימוש היתר ואין דרכם כלל ליחדם לשימוש היתר, נמצא שאינו מוכן.
ואע"פ שיש דברים שהם ראוי / וחזי לשימוש היתר, רק שאינם 'עומדים' לשימוש היתר, שאז היה יכול לשנות שימוש הכלי בדעתו בניקל ואינו חסר מלאכה כדי ליחדה לשימוש היתר [כגון בקעת לייחדו לישיבה], מ"מ גם זה הוא בבחינת שביתה שלא יעשה אפי' השתנות בדעתו, דמאחר שצריך שיהא הכל מוכן ומזומן אם לא הכינו מבעוד יום הסיח דעתו מזה ותו אינו יכול לשנות דעתו בשבת מאחר שהוקצה דעתו בערב שבת וזה מה שנקרא מוקצה שהסיח דעתו. ועי' לקמן שלא כל דבר שאין בדעת האדם להשתמש בו הוי מוקצה רק אותו סוגי מוקצה שקבעו חז"ל כמו שנתבאר לקמן באריכות מוקצה מחמת גופו / חסרון כיס / איסור / ובמיאוס נחלקו ר"י ור"ש אבל שאר כל הקצאה אינו הקצאה כלל.
ויש עוד שלב אחר במוקצה באותן הדברים שנשתנו מטבען או ע"י עכו"ם בשבת ונעשו מוכן ועומד לשימוש אדם לדבר היתר מצד החפץ אבל לא היתה דעתו בערב שבת שישתנה החפץ אז כל סיבות המוקצה הוא רק מצד שלא היה דעתו בערב שבת וזהו מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא – שאע"פ שהכלי עומד לשימוש היתר יהא אסור מצד שלא היה דעתו בין השמשות. ובזה נחלקו ר"י ור"ש אימתי אמרינן מיגו ואימתי לא עי' לקמן באריכות פליגתיהו.
היוצא לנו דמוכן הוא שכל החפצים נשארים במצבים שהיה בערב שבת, משך כל השבת. וא"כ הדין נותן שגם להפך יהא הדין כן. שאם בער"ש יש לו דבר שמוכן ומיועד לשימוש ובשבת רוצה לשנות מצב הכלי ע"י דעתו שלא ישתמש בו עוד לא חל ההשתנות ונשאר בהיתרו כמו שהיה קודם שבת [בין השמשות]. אבל נשבר הכלי נשתנה המצב מצד המציאות ולא מצד דעתו אז נעשה מוקצה, כדוגמת שברי כלים שחזו לעניים ולא לעשירים שבגלל שחזי לעניים לא נתבטל לגמרי שם כלי אלא אם מבטל בדעתו, ועכ"ז אינו יכול להקצות דעתו מהכלי באמצע שבת אלא נשאר בהיתרו לכל השבת, וכן בסיס שהניחו בשבת אינו יכול לאסור הכלי בשבת מצד מחשבתו של מניח, משא"כ ביטול כלי מהיכנו הוא במציאות מבטל הכלי ע"י האיסור שמניח בו.
איסור טילטול
מוקצה לפי הבעלים
- עניים עשירים
- גיום ישראל
דרגת במוקצה
יש ג' דרגת במוקצה
דעתו על החפץמצב החפץ
הפיך כוונה שלא להשתמיש אם החפץ
בלי מחשבה כלל להשתמיש
מחשבה לשבת אחד
מחשבה ליחדו לעולם
חפץ שעומד לשימוש התיר
חפץ שאינו עומד אבל ראוי (דרכו ליחדו לכך) לשימוש היתר
חפץ שאינו ראוי (פירוש אי"פ שיכול אבל אינו הדרך ליחדו לכך) לשימוש
חפץ ש'עומד' ומיוחד לשימוש היתר לכו"ע לא הוי מוקצה אע"פ שאין בדעתו להשתמיש בהחפץ
- מוקצה מחמת גופו – בקעת שקצצן סתמא עדיין עומד לישיבה
- מוקצה מחמת איסור - ?
- מוקצה מחמת מיאוס – ?
- מוקצה מחמת חסרון כיס – כוס זהב מותר שעומד לשימוש היתר
חפץ שאינו עומד אבל ראוי לשימוש היתר נחלקו בו התנאים לר"י הוי מוקצה ולר"ש לא הוי מוקצה
- מוקצה מחמת גופו – בקעת שקצצן סתמא
- מוקצה מחמת איסור - ?
- מוקצה מחמת מיאוס – אם ראוי לכסות בו כלי מח' ר"י ור"ש ופוסקינן כר"ש
- מוקצה מחמת חסרון כיס – כוס זהב מותר שעומד לשימוש היתר
חפץ שאינו ראוי לשימוש גם ר"ש מודה דאסור בטלטול והוי מוקצה
- מוקצה מחמת גופו – אבנים
- מוקצה מחמת איסור – מחובר / בסיס, בשעת האיסור אינו ראוי לשום תשמיש אחר
- מוקצה מחמת מיאוס – גרף שלא חזי אפי' לחסות בו כלי
- מוקצה מחמת חסרון כיס – כל דבר שהוא חסרון כיס אינו ראוי לשום שימוש היתר
חפץ שאינוי עומד ומיוחד בשבת לשימוש היתר מצד אחד סוגי מוקצה:
ואם הוקצה דעתו מלהשתמיש אם חפץ מחמת סיבת אחרת שלא חשבו חז"ל אינו מוקצה רק מה שקבעו חז"ל שאותן המוקצה הוא סיבה ליאסור בטלטול כגון מחמת גודל או כבד או מיאוס (לדידן דפסקינן כר"ש) אינם סיבות לאסור בטלטול
סוגי מוקצה
גופו
מיאוס
חסרון כיס
מחמת איסור
חפץ שעומד לשימוש התיר
אינו מוקצה
אינו מוקצה
אינו מוקצה
אינו מוקצה
חפץ שאינו עומד אבל ראוי (דרכו ליחדו לכך) לשימוש היתר
מח'
מח'
מח'
מח'
חפץ שאינו ראוי (פירוש אי"פ שיכול אבל אינו הדרך ליחדו לכך) לשימוש
הוי מוקצה
הוי מוקצה
הוי מוקצה
הוי מוקצה
מוקצה מחמת גופו
שמקצה דעתו מחפץ שאינו 'כלי' פירוש שאינו עומד 'לשימוש' כלל [ואם עומד לשימוש - אבל הוא שימוש איסור הוי כלי שמלאכתו לאיסור]
או מצד שאין עליו תורת כלי מצד עצם הכלי - כגלמי כלים / שברי כלים שאינם עומדים לשימוש כלל כמו שהם עכשיו
גדרי תורת כלי
פירוש - חפצים שיש עליהם תורת כלי מאחר שיש לו איזה שימוש של הית בשבת עכשיו כשרוצה לטלטלו, ונחלק לג' דרגות
1. דברים דקיימא [עומד] לשימוש היתר = לא מקצה אדם דעתו מהם ומותר לטלטול בלי שום מעשה או יחוד קודם שבת
גדר כמה נחשב דקיימא לשימוש היתר הוא כל זמן שרגילות בני אדם שימוש כזה אע"פ שאדם זה בפרטי אינו משמיש - בזה השימוש, מ"מ הולכין אחר הרגילית של בני אדם
- גולמי כלים שיש עליהם תורת כלי
- מחט שאינו נקובה עדיין – עומד ליטול קוץ
- חריות שקצצן סתמא בזמן השו"ע היה עומד לישיבה
- אבנים לפצוע בו אגוזים
- אבנים משופעים [בין שעשה משופע ובין שהוא כן מבריאתו] - עומד לישיבה
- אבנים שנשארו מהבנין - עומד לישיבה
- עורות יבשים בין של בעל הבית ובין של אומן – עומדים לישיבה
- נסרים של בעל הבית – עומד לישיבה
- שברי כלים = שהם עומדים לשימוש של היתר כמו שהם עכשיו יש עליהם תורת כלי ומותר לטלטול [עי' לקמן דמוקצה מחמת גופו נידון לפי בין השמשות] וגם לפי הבעלים
- עצמות וקליפים גרעינים [שנעשו בשבת] שהם הראוים לבעל חיים שמציום בעיר – עומדים ליתן לבעלי חיים
- כלים שנשברו בשבת אם ראיום עכשיו לאיזה שימוש הוי
- בגד שהוא פחות מג' על ג' טפחים
- כלי שנשבר ממנו שבר אותו שבר כיון שעומד להחזירה הוי מוכן אגב אביהן לשימוש היתר - ומותר לטלטל
2. דברים שאינו עומד כמו שהוא, אבל אורחיה ליחדו לשימוש היתר = הוי מוקצה מחמת גופו אבל ע"י חשב / יחוד לשבת אחד / השתמש בו פעם אחד מבעוד יום / וכ"ש אם עשה בו מעשה, מועיל להחשב עליו תורת כלי
- גולמי כלים
- חריות שקצצן לשריפה [בזמן השו"ע ובזמן הזה אף כשקצצן סתמא] – חזי לישיבה
- עורות לחים ???
- (עור בהמה דקה לפי דעת הרמ"א)כר
- פשטן סרוק וצמר מנופץ – חזי ליתן על גבי מכה
- נסרים של אומן כיון שמקפיד שלא לישב עליה תו לא 'עומד' לישיבה רק 'חזי' לישיבה
- גיזי צמר – חזי לטמון בו הקדירה
- נסרים וכדומה - חזי לכיסוי כלים ע"י השתמשת בו פעם אחד במעוד יום או יחדו לכך וכ"ש כשעה בו מעשה כבית אחוזה
- חבילי קש וחבילי עצים שקצצן לשריפה – חזי למאכל בהמה אם התקינם לכך
- קש סתמא עומד להסקה אבל אם שכב עליו פעם אחת מבעוד יום או שנתן עליה כר מבעוד יום הוי חשב וסגי
- שברי כלים
3. דברים שלאו אורחיה בכלל ליחדו לשימוש היתר = הוי מוקצה מחמת גופו אבל אם עשה בו מעשה או יחדו לעולם מועיל להחשב עליו תורת כלי
- לאו אורחיה ליחדו מצד עצם החפץ
- אבנים
- בקעת של עץ ....דלת
- מוכן
- שברי כלים שאין להם שום שמוש היתר
- לאו אורחיה ליחדו מצד עשרו
- דבר שיש עליו תורת כלי [בין 'שעומד' לשימוש היתר ובין 'שחזי' לשימוש היתר ואורחיה ליחדו] וזרקו לאשפה מבעוד יום נעשה לאו אורחיה תו ליחדו לשימוש היתר וכן כל עשיר שדרכו לזרוק שברי כלים אפי' לא זרק ממש הוי כאילו זרק
- לאו אורחיה ליחדו מצד שנתנו לאוצר לסחורה
- דבר שיש עליו תורת כלי [בין 'שעומד' לשימוש היתר ובין 'שחזי' לשימוש היתר ואורחיה ליחדו] אם נתנו לאוצר מבעוד יום נעשה אין דרכו ליחודו מאחר שעשה מעשה בחפץ (אבל קפידה במחשבתו אינו משוי הכלי ללאו אורחיה )
- לאו אורחיה ליחדו מצד דחוי בידים ולא חזי
גדרי יחוד – להחשב דבר שעומד לשימוש היתר
הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשהחשב אפי' על יום חול
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מועיל
אינו מועיל
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
מעשה שפשוףאם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
יחוד לעולם
מועיל
מועיל
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
בלי מעשה חשב אפי' על יום חול
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מעשה שפשוף אם מחשה לשבת אחד
יחוד לעולם
הדרך ליחדו
- חריות
- אבן לבצוע בו אגזים מח' אם הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
- נדבך של אבנים לישיבה
- אבן לכסות בו פי החביות
- עץ [בקעת] לסגור בו הדלת
- עץ [בקעת] להכות בהן בברזא
- עצים שהוא מחובר
- עצים בזמנינו אינו עומדים לישיבה
או מצד שחז"ל הגדרו שיש דברים שאע"פ שיש להם שימוש אינו נחשב כשימוש כלל כבנין או דעומד לבנין אין זה נחשב לשימוש, דבנין אינו 'כלי' שמשתמשין בו וגם מעות שאינו אלא ממוצא לקנות חפיצם ואין להם שימוש כלל מצד עצמם
- בנין
- מעות שהוא לקנות
- גרף של רעי אע"פ שמשתמיש בו שימוש היתר לעשות בו צרכיו
- נר אע"פ שמאיר ונהנה לאורו אין זה שימוש להחשב האש ככלי וצ"ע גדול בזה אם כל דבר שתשמישו הוא להסתכל עליו אם הוא בגדר זה שאינו שימוש
- נוי סוכה [שאין בה משום בנין ואין בה משום איסור אכילה]
מוקצה מחמת גופו נידון לפי בין השמשות
דבר שהיה מוקצה מחמת גופו בין השמשות אע"פ שבשבת נשתנו נשאר עליה האיסור מוקצה מצד מגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא
- גרוגרת וצמיקים שנעשה ראוי בשבת
וכן להפך דבר שלא היה מוקצה בין השמשות שהיה כלי ובשבת ביטול תורת כלי תלוי אם נשבר ממילא נתבטיל עצם הכלי נעשה גופו גם בשבת אבל אם ביטול מצד מחשבתו לא נתבטל תורת כלי מעליה ואם רוצה יכול לחזור מדעתו ולהשתמש בו שימוש היתר
- כלי שנשבר בשבת ואינו יכול למצוא לו שום שימוש של היתר הוי מוקצה מחמת גופו ואסור
- כלי שנשבר בשבת והבעלים מקצה מדעתו וגם זרקו לאשפה בשבת אבל עומד לשימוש של היתר לכל העולם אסור לטלטול כל עוד שדעתו של הבעלים שלא להשתמיש בו אבל אם רוצה לשנות את דעתו בשבת יכול ויהא מותר בטלטול
בשעת ההקצהאיסור מוקצה
שלא בשעת ההקצהמצד מיגו דאיתקצאיכשהוא דחוי בידים ולא חזי
אבנים
לעלם הוא במצב שעת ההקצה מאחר שלא חזי
X
גרוגרת וצמיקים
בשעה שהוא לא חזי
בשעה שנעשית חזי
הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשהחשב אפי' על יום חול
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מועיל
אינו מועיל
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
מעשה שפשוףאם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
יחוד לעולם
מועיל
מועיל
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
בלי מעשה חשב אפי' על יום חול
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מעשה שפשוף אם מחשה לשבת אחד
יחוד לעולם
הדרך ליחדו
- חריות
- אבן לבצוע בו אגזים מח' אם הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
- נדבך של אבנים לישיבה
- אבן לכסות בו פי החביות
- עץ [בקעת] לסגור בו הדלת
- עץ [בקעת] להכות בהן בברזא
- עצים שהוא מחובר
- עצים בזמנינו אינו עומדים לישיבה
מוקצה מחמת חסרון כיס
שמקצה דעתו משימושים אחרים שאינו מיחוד, מצד חסרון כיס שבו
מחמת איסור תורה
שמקצה דעתו מלהשתמיש בחפץ מצד איסור תורה שאסור לו להשתמיש אם החפץ נעשה אסור בטלטול
בשעת ההקצהאיסור מוקצה
שלא בשעת ההקצהמצד מיגו דאיתקצאי
בהמה
בשעה שהוא חי הוי מוקצה מצד איסור שחיטה
בהמה שנשחט בשבת
פירות במחוברא
פירות שהוא מחובר הוי מוקצה שא"א לאכלו בלי האיסור תולש
פירות שנשרו בשבת
נר
בשעה שיש עליה שלהבת
נר שכבה השלהבת
פירות שהם מיחודים למשקה
בשעה שהמשקין בתוכו הוי מוקצה שא"א לבא להמשקה רק ע"י איסור סחיטה
כשהמשקין זב ממנו
כל דבחובר2 שנשרו בשבת
הוי מוקצה מצד שיש עליה איסור חז"ל שלא ישתמש במחובר שנשרו בשבת משום שמא יעלה ויתלוש
-
משקין שזבו מפירות
בשבת הוי מוקצה מצד יש עליה איסור חז"ל שלא ישתמש במשקין זו משום שמא יבא לסחוט
-
בעל חי שניצד בשבת
הוי מוקצה שיש עליה איסור חז"ל שלא יששתמש בבעל חי זו שמא יבא לצוד עוד
-
- א דוקא פירות אבל עשבים הוי לעולם חזי דלעולם חזי למאכל בהמה ומיחוד לבהמה ולא דחוי כלל
- ב ובזה אסור אפי' עשבים דאפי' שלא הוקצה דעתו ולעולם הם חזי מהם כגון שיש לו בהמת וידע שיתלשו בשבת זו אעפ"כ אסור משום שעכשיו יש עליו איסור דרבנן משום שמא יעלה ויתלוש
- משקין שזבו אינו בגדר 'לא חזי' דכל הזמן הוא חזי
מוקצה דבין השמשות
חפץ שנשתנה בשבת ממצב שהיתה בין השמשות,
- בין שהיה ראוי בין השמשות ובשבת נעשה אינו ראוי – בלשון חז"ל נולד
- ובין שלא היה ראוי בין השמשות ובשבת נעשה אינו ראוי - בלשון חז"ל מיגו דאיתקצאי
נולד דאדם מקצה דעת ממנו ואפ' שיודע שיולד
נולד שיש בו מח' = ובשבת פוסקינן כר"ש דאין נולד וביו"ט פוסקינן כר"י דיש נולד
נולד הוא דבר שבין השמשות היה עומד לשימוש היתר אחד ובאמצע השבת נשתנה לשימוש היתר אחר.
ואינו כמיגו דאיתקצאי, דמוגו דאיתקצאי הוא שלא היה ראוי בין השמשות ובשבת נעשה ראוי, משא"כ נולד הוא שבין השמשות היה ראוי ועכשיו נשתנה שימושו באמצע השבת לשימוש אחר, כגון שברי כלים שמשנה שימושו באמצע השבת וכן עצמות וקליפם שנעשה מאכל בהמה באמצע השבת. ועל זה נחלקו ר"י ור"ש, דר"י אוסר משום נולד ור"ש מתור
- כלים שנשברו בשבת אין איסור מצד נולד ואם הם רואים לאיזה שימוש היתר לא נאסר מחמת גופו ואם אינן רואים לאיזה שימוש היתר, נעשה מוקצה מצד גופו
- עצמות וקליפום שנספרק מהבשר בשבת
- גרעימני תמרים שנספרק האוכל מהם בשבת
מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא
דבר שבין השמשות לא היה ראוי משום איזה מוקצה ובשבת נעשה ראוי ולא שייך בו עוד האיסור מוקצה מ"מ נאסר מצד מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי כולי יומא
בשעה שבן אדם עדיין מקצה דעתו, פשוט שיש איסור 'מוקצה' מחמת הקצעת דעת באותה שעה. אבל לאחר שאין עליה הקצה או מצד שנמלך ונשתנה דעתו או שנשתנה החפץ [מעצמו] באמצע השבת ומהפך דעתו שמהיום והלאה אינו עוד מאוס / ואינו עוד חסרון כיס, תלוי במיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ובזה נחלקו ר"ש ור"י. לר' יהודה אמרינן מיגו דאיתקצאי על כל סוגי מוקצה ור' שומעון גם כן אמרינן על סוגי מוקצה 'אבל רק בתנאי' כשיש דחיוי בידים ולא חזי ופוסקינן כר' שומעון
[וזה דבר פשוט כל שאינו משני בדעתו שרוצה לשנותו לשימוש חדש דאף לר"ש אסור משום הקצעה של אותה שעה] ופוסקינן כר"י במוקצה מחמס מיאוס ובמקצה מחמת איסור פוסקינן כר"ש שבזה שייך יותר שעתידה להשתנות ממילא חשוב מוכן יותר
דוגמאות
במוקצה מחמס...
דוגמאוה
בשעת ההקצהאיסור מוקצה
שלא בשעת ההקצהמצד מיגו דאיתקצאיא
גיפו
גרוגרת וצמיקים שדחוי בידים
בשעה שהוא לא חזי
בשעה שנעשית חזי
איסור
נר
בשעה שיש עליה שלהבת
נר שכבה השלהבת
א וגם נקראת מוקצה מחמת איסור פירוש שאין המוקצה עכשיו מחמס עצמו רק מחמס שכבר נאסר בין השמשות ולשון זה מצינו בין בבסיס ובין בגיפו כגון בהמה שנשחט דקודם היה גיפו ועכשיו הוא מחמס איסור
בדיחיו בידים ולא חזי בין השמשות תלוי = אם יושב ומצפה
גדר 'דחוי בידים'
- פירה שנתבשל בשבת אין כאן דחוי כלל
- פירות המוחברים הוי דחוי
- ביצה שנולדה אין כאן דחוי
- בהמה שנשחטה לצורך חולה או שנתלבנה בשבת מ"א סימן שי"ח
גדר 'לא חזי'
- פירות שלא בישלו עדיין הוי לא
- בשר שנתבשל הוי 'חזי' כיון שהיה ראוי לכוס מקודם שנתבשל
גדר יושב ומצפה
דבר שנשתנה בידי שמים אבל לא ע"י טבע הבריאה – הוי מוקצה (גם ר"ש מודה לזה)
- גרוגרת וצמיקים
דבר שנשתנה בידי שמים ע"י טבע הבריאה – לא הוי מוקצה לר"ש אבל אנן אסרינן
- נר קטן בשבת
דבר שנשתנה בידי אדם דברים שדרכן להיות נשתנה בשבת = מותר
אין חסרון בזה שלא היה ראוי בין השמשות מצד שלא הוקצעה באמת מאותו דבר כיון שביד האדם להסירו דכיון שבידו להיסר הקצעת דעת אין באמת הקצעה
- מעות במוכני עומד לינטל ע"י עבד או קטן
- בשר שנתבשל
- פת שנאפה מחיטים בשבת
- כלים שנעשו בשבת ע"י עכו"ם
דבר שנשתנה בידי אדם דברים שאין דרכן להיות נשתנה בשבת = הוי מוקצה גם לר"ש
והיתר זה רק כשאין תכלית בזה שהיה נדחה בבין השמשות כגון קמח זה שנדחה אינו לשום איזה תכלית משא"כ כשיש תכלית בשעה שהוא נדחה כגון בסיס שרוצה שאותו שעה יהיה עליה המעות לא אמרינן שיש בידו להיסירו מאחר שאינו רוצה להיסר המוקצה אלא שרוצה בהמוקצה
- נר גדול שהודליק
- פת שנאפה מח' אם נחשב כנולד ובשעת הדחק יש להקל
נולד גמור - כיש מאין
נולד גמור חמור יותר ממיגו דאיתקצאי דנולד גמור לא היה כלל בבין השמשות ובשבת נעשה בבחינות יש מאין = ובזה כו"ע מודה דאסור ליהנות מזה אבל בעינן שיהא ניכר הנולד
- דבר שנדפס בשבת
למשנ"ב ופרמ"ג - נחלקו המחבר ס"ל שאין בדברים דלהלן איסור נולד דמוקצה ולרמ"א שמחמיר על דעת ספר התרומה יש איסור נוליד דמוקצה בדברים דלהלן ובדיעבד ובשעת הדחק יש לסמוך על המחבר והשועה"ר ושבט הלוי ס"ל שאין איסור כלל נולד דמוקצה לכ"ע בין למחבר ובין להרמ"א
- שומן קרוש שנימוח מאליו
- שלק שנימוח מאליו
- ציר של דגים שנימוח מאליו
סיכום מח' ר' יהודה ור' שמעון
מוקצה...
בשעת הקצאה
מיגו דאיתקצאי
פוסקינן
פירוש
לכו"ע
פירוש
ר"י
ר"ש
בשבת
יו"ט
מחמת מיאוס
בשעה שהוא מיאוס ואם כל זה רוצה לשתות מהכוס
לכו"ע אסור לטלטלו
שרוצה לשנות שימושו כשכבר אין בזה חסרון שהוא מיאוס
אסור
מותר
כר"ש
כר"י
מחמת איסור באופן שלא היה דיחוי בידים
בשעה שהתורה אסרו
לכו"ע אסור לטלטלו
שאין כאן עוד איסור כגון שגוי עשה האיסור וממילא אין כאן עוד איסור ושייך עוד אופן בציור שהתורה היתר האיסור
אסור
מח'
לט"ז בציור שהתורה היתר כר"ש בציור שגוי עשה המלאכה כר"י למ"א כר"ש
כר"י
מחמת חסרון כיס
בשעה שמחשב החפץ לחסרון כיס ויש לו שעה שאינו מקפיד
לכו"ע אסור לטלטלו
שרוצה לשנות לשימוש שאין בו חסרון כיס כגון ליחד סכין מילה מהיום והלה לשאר צרכיו
אסור
אסור
לכו"ע אסור
לכו"ע אסור
מחמת גופו
בשעה שהוא אבן ככל האבנים רוצה לשמיש עמה
לכו"ע אסור לטלטלו
כשרוצה לשנותו ולהשתמש מהיום והלה
אסור
אסור
לכו"ע אסור
לכו"ע אסור
מחמת דיחוי בידים ולא חזי
בשעה שאינה חזי
לכו"ע אסור לטלטלו
כשנשתית ראוי
אסור
אסור
לכו"ע אסור
לכו"ע אסור
בלי דיחוי בידים רק שאינו חזי
אסור
ט"ז אוסר מ"א מתיר
כר"ש
גדר כלי
בסיס
כל דבר איסור שהניח בכוונה על דבר היתר, נעשה ההיתר בסיס להאיסור, ודינו כהמוקצה שמונח עליה. בסיס אינו סוג מוקצה בפני עצמה, אלא שבטל להאיסור מאיזה סוג מוקצה
דבר שהוא בסיס לדבר האסור א"א לטלטלו או אפ' לנער האיסור, מאחר שעצם הבסיס נעשה איסור. משא"כ בשוכח שאינו נעשה בסיס, אין התחתון מוקצה מצד עצמה, אבל צריך להחשב מצד האיסור המונח עליו ולכן דינו כדין טלטול מן הצד שמטלטול ההיתר והאיסור מתטלטול ממילא עי"ש פרטי דיניה
גדרי שוכח ומניח
מניח פירוש שרוצה שיהא החפץ מונח על הבסיס ושוכח פירוש שאינו רוצה שיהא החפץ מונח שם
הניחו בכוונה....
- מניח בכוונה שיהא מונח שם
- מניח בכווונה שיהא שם לזמן מיעוט וליטלה אח"כ ושכחו שם בבין השמשות
- הניח בכוונה שיהא שם ואין דעתו כלל מה יהי סופו וזהו סתמא ודינו כשוכח
הניחו סתמא
- הניחו סתמא באקראי שלא הניח כלל בכוונה שיהא מונח במקום זה דוקא כלל [כגון כשפורס מפה על השלחן ואינו רוצה בחפיצים המונח על השלחן] מצד אחד גרע משוכח שאינו על דעת ליטלה ומצד שני אינו מניח כלל ולהלכה נקטינן דאינו בסיס
בסיס שהניח בשבת
- אם הניחו באמצע השבת בתור 'מניח' נעשה בסיס דהוי כמו מניחו מוקצה מחמת גופו שזרקן לאשפה באמצע שבת דבשעה שהוא באשפה הוי מוקצה אלא שיכול לשנות דעתו שאינו רוצה עוד שיהיא בסיס לחפץ האיסור אז מותר לנער אבל כל זמן שרוצה שיהא בסיס נעשה בסיס אפ' באמצע שבת דעכשיו הוא מוקצה זהו שיטות הט"ז ובשוה"ר חולק וס"ל דבשבת אין אדם יוכל לקבע כלל שחפץ יהא נעשה בסיס, כמו במוקצה מחמת גופו שאינו יכול לחשוב לעשות כלי בשבת, מצד שאינו יכול לשנות מצב כלי בשבת 'בדעתו'. (משא"כ זרקו לאשפה שעשה מעשה נעשה גופו אף בשבת כל זמן שהוא באשפה. ואין להקשות דא"כ ה"נ הרי הניחו על הבסיס זה אינו דיש פעמים שמניח חפץ על חבירו שאינו בתור בסיס רק באקראי ממילא אינו נחשב מעשה אבל להניחו באשפה נעשה גופו דכל דבר שהוא באשפה הרי הוא גופו) וכן נקטינן להלכה כשועה"ר
- וגם נ"מ בבסיס לאיסור ולהיתר
מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא – על דין בסיס
נחלקו הראשונים אם בסיס שכוונתו ליטלה באמצע השבת אם אמרינן מיגו דאיתקצאי והוקצה לכל השבת אע"פ שנטלו ממנו [ע"י עבד או קטן] או מאחר דאינו עוד בסיס במציאות לא אמרינן ע"ז מיגו דשאני מכל סוגי מוקצה שתלוי בדעת משא"כ בסיס הוא במציאות אם מנח עליו או לא ולהלכה נקטינן לחומרא שנעשה בסיס לכל השבת אף כשנטל איסור ובמקום פסידא יש להקל על דעת המקילים
- בין השמשות הולכין אחר מצב בין השמשות דאם נתנו בימות החול אפי' על דעת 'מניח' אבל היה בדעתו ליטלו קודם בין השמשות נמצא דבין השמשות הוי בתורת 'שוכח' אם הניחו סתמא
- אם היה בדעתו ליטלו באמצע השבת [ע"י טלטול מן הצד] תלוי אם היה כנר שהבסיס קשור אם האש אז אמרינן מגו דאיתקצאי אבל אם היה כאבן ע"פ החביות אז אמרין אין מוקצה לחצי שבת דמאחר שהיה דעתו ליטלו לא הוי בסיס
בסיס לאיסור ולהיתר
חלק מכלי שהוא בסיס
- כיס התלוי בבגדו
שברי כלים
מוכין כל גב אביהן
גודל הכלי
חלקי הכלי שיתחשב ככלי בפני עצמו
דברים שאסרו חז"ל בטלטול כדי שלא יבא לידי איסור
אין האיסור כלל משום הקצות דעת אלא ככל גזירת חז"ל שלא יבא לידי איסור תורה בכלי שמלאכתו לאיסור לאותו האיסורים שהכלי מיוחד לעשות וכלי שמלאכתו להיתר שלא יבא לידי הוצאה
כלי שמלאכתו להיתר
דינו
גדרו
דוגמאות
כלי שמלאכתו לאיסור
דינו
גדרו
דוגמאות
דיני מוקצה
דיני מוקצה
כלי שנשברה
דיני מוקצה
השתמשית במוקצה
'טלטול' מוקצה
טלטול בגופו
טלטול בגופו הוא שאינו עוסק עכשיו בפעולת הטלטול רק עוסק בפעולה המותרת ואגב מטלטול המוקצה אבל פעולתו אינו פעולת טלטול (כמו דרך שימוש במלאכת)
וע"פ רוב טלטול בגופו הוא ג"כ כלאחר יד אלא גם כשהוא כדרכו ואינו כלאחר יד כגון מעות בבגדו שאינו כלאחר יד מאחר שזהו דרכו מ"מ יש לו היתר טלטול בגופו
- לישב על אבנים ומתנענע ע"י פעולת ישיבה
- דרך הליכו ומטלטול ע"י פעולת הליכה
- מעות בבגדו ומטלטול ע"י שהוא לבש הבגד
- סנדל שנפסק רצועה להבנת השועה"ר מטלטול סנדל של מוקצה בטור לבישה ולא בטור טלטול
טלטול כלאחר יד / שינוי
שאוחז המוקצה בשינוי כמה פעמים נקרא בלשון הפוסקים טלטול בגופו שטלטול בגופו רוב אופנים הוא כלאחר יד
- במרפקו
- נפיחה
טלטול מן הצד / טלטול ע"י דבר אחר
לשועה"ר שמטלטיל דבר היתר ואיסור נתטלטול 'מאליו' ונחשב כאילו אינו מטלטול רק ההיתר אבל כשאינו 'מאליו' רק עוסק לטלטול האיסור שאוחז כדרכו ע"י דבר אחר ממילא הטלטול נתייחוס לדבר האסור ומאחר שהיתר זהו הוא היתר קלוש הצריכו שינער מידו מיד כשיכול
אף באופן שהדך לטלטול האיסור ע"י ההיתר ג"כ נחשב כטלטול מן הצד
- סל שיש בו אבן
- מעות בכיסו
לצורך חפץ המותר
אם מטלטול לצורך חפץ האסור לשמוש בו שימוש היתר – אסור
הצריכו ניעור אם יכול
ניעור
נודנוד
באופן שאינו זז ממקום למקום אלא שמנדנד החפץ על מקומו = חשב כטולטל = ואסור
באופן שזז ממקומו = אסור
נגיעה [שאינו מנדנד כלל החפץ]
מותר
לטלטול מוקצה שבא לידו בהיתר
הנאה ממוקצה
מוקצה אינו נאסור בהנאה
- ולכן מותר לינאות מפת שנאפה בשבת אע"פ דשבח עצים בפת
- ולכן מותר דבהמתו של אדם יאכל ממחובר אע"פ שהוא מוקצה מחמס איסור
ספק מוקצה
- ספק מוקצה דינו כודאי מוקצה משום שהוא דבר שיש לו מתירים דנתיר לאחר שבת ועוד טעם דחז"ל החמירו במוקצה יותר ולפי זה אפי' אם יתקלקיל שמצד דבר שיש לו מתירים לא הוי איסור יהא אסור משום דמוקצה חמור יותר
- ביטול
אופנים שהיתרו איסור מוקצה
גרף של רעי
- עצומת וקליפן שזרקן או שנפלו על גבי קרקע מותר לכבדן במכבדות
- לכן היתרו לכבד הבית אע"פ שמטלטול מוקצה
אין עושין גרף לכתחילה
- ע"י אכילה ...
- אם כבר היה שם גרף של רעי שאין צריך לטלטיל מוקצה בשביל הגרף זו כגון שאין שם כמות גדול לט"ז שכ"ח ס"ח אסור להוסיף עכשיו לעשות יותר גרף שיצטרך עי"ז לטלטיל הגרף דגם בכהאי כוונא הוא בכלל אין עושין לכתחילה אבל אם מתחילה כבר היה כמות כ"כ שמותר לו לטלטיל מוקצה בשביל זה מסתבר שמותר גם להוסיף אע"פ שיצטך עי"ז לטלטיל יותר מוקצה
צער בעלי חיים
היתרו טלטול מן הצד במקום צער בעלי חיים
כיכר או תינוק במת
במקום הפסיד
גזירת חז"ל אטו מוקצה
לעמוד בהמה ע"ג עשבים המוקצים
עשבים המוקצים שנתלשו בשבת שהן מוקצא מחמת גופו שדחו בידים – חששו שמא יבא ליטול ביד להאכל הבהמה
ליטול תינוק ודינור בידו – חששו שמא יפול הדינור ויבא הגול לאתיו
- מתעתק עם התינוק
- אחוז ביד התינוק
- נוטל התינוק בידו