מוקצהTEST
רעיון דמוקצה
כ' בתורה 'והכינו אשר יביאו' והכוונה בזה שיהא כל דבר מוכן ומיועד כל מה שישתמש בשבת שזהו שביתה ורעיון דכל האיסור ל"ט מלאכות, דמלאכה פירושה היא, שמכשיר דבר ממצב שלא היה ראוי לשימוש - למצב שיהא ראוי לשימוש, והקב"ה רוצה שיהיו ישראל שובתים בשבת והוא ע"י שהכל מוכן ומזומן לשבת ואינו חסר מלאכה, ועל זה הוסיפו חז"ל איסור מוקצה, שכל דבר שאינו מוכן [מיוחד / ועומד / ומיועד] לשימוש היתר בשבת להסתפק ממנו, אסורו בטלטול מאחר שא"א להסתפק ממנו בשבת
גדרי איסור מוקצה
ויש ד' גדרים באיסור מוקצה:
- אבנים וצרורות שאינם עומדים לשימוש כלל הוי מוקצה מצד עצמם שאינו עומד לשימוש היתר ואין דרכם כלל ליחדם לשימוש היתר, נמצא שאינו מוכן. ואסן
- ויש דברים שיש דברים שהם ראוי / וחזי לשימוש היתר, רק שאינם 'עומדים' לשימוש היתר, שאז היה יכול לשנות שימוש הכלי בדעתו בניקל ואינו חסר מלאכה כדי ליחדה לשימוש היתר [כגון בקעת לייחדו לישיבה], מ"מ גם זה הוא בבחינת שביתה שלא יעשה אפי' השתנות בדעתו, דמאחר שצריך שיהא הכל מוכן ומזומן אם לא הכינו מבעוד יום הסיח דעתו מזה ותו אינו יכול לשנות דעתו בשבת מאחר שהוקצה דעתו בערב שבת וזה מה שנקרא מוקצה שהסיח דעתו. ועי' לקמן שלא כל דבר שאין בדעת האדם להשתמש בו הוי מוקצה רק אותו סוגי מוקצה שקבעו חז"ל כמו שנתבאר לקמן באריכות מוקצה מחמת גופו / חסרון כיס / איסור / ובמיאוס נחלקו ר"י ור"ש אבל שאר כל הקצאה אינו הקצאה כלל.
- ויש עוד שלב אחר במוקצה בדברים שאינם עומדים לשימוש היתר בער"ש ונשתנו מטבען בשבת ע"י קטן או עכו"ם ונעשו מוכן ועומד לשימוש היתר אבל לא היתה דעתו בערב שבת שישתנה החפץ אז כל סיבות המוקצה הוא רק מצד שלא היה דעתו בערב שבת אע"פ שעכשיו בשבת הוא מיוחד לשימוש היתר וזהו מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא – שאע"פ שהכלי עומד לשימוש היתר יהא אסור מצד שלא היה דעתו בין השמשות. ובזה נחלקו ר"י ור"ש אימתי אמרינן מיגו ואימתי לא עי' לקמן באריכות פליגתיהו.
- ויש עוד גדר מוקצה שהוא דבר שהיה עומד לשימוש התיר מסיום בבין השמשות ובשבת נשתנה לשימוש היתר אחר וזהו נולד וגם בזה נחלקו ר"י ור"ש ופוסקינן בשבת כר"ש וביו"ט כר"י
- ויש עוד גדר מוקצה דבר שלא היה בכלל עומד לשימוש ובשבת נעשה עומד לשימוש וזהו נולד גמור
א' דברים שאינן עומדים לשימוש התיר מצד עצמם
דוגמאות
מחמת גופו
3דברים שלאו אורחיה בכלל ליחדו לשימוש היתר = הוי מוקצה מחמת גופו שאינו עומד לשימוש התיר אבל אם עשה בו מעשה או יחדו לעולם מועיל להחשב עליו תורת כלי
לאו אורחיה ליחדו מצד עצם החפץ
- אבנים
- בקעת של עץ ....דלת
- מוכן
- שברי כלים שאין להם שום שמוש היתר
לאו אורחיה ליחדו מצד עשרו
- דבר שיש עליו תורת כלי [בין 'שעומד' לשימוש היתר ובין 'שחזי' לשימוש היתר ואורחיה ליחדו] וזרקו לאשפה מבעוד יום נעשה לאו אורחיה תו ליחדו לשימוש היתר וכן כל עשיר שדרכו לזרוק שברי כלים אפי' לא זרק ממש הוי כאילו זרק
לאו אורחיה ליחדו מצד שנתנו לאוצר לסחורה
- דבר שיש עליו תורת כלי [בין 'שעומד' לשימוש היתר ובין 'שחזי' לשימוש היתר ואורחיה ליחדו] אם נתנו לאוצר מבעוד יום נעשה אין דרכו ליחודו מאחר שעשה מעשה בחפץ (אבל קפידה במחשבתו אינו משוי הכלי ללאו אורחיה )
חסרון כיס
- דבר שאדם מקצה דעתו מצד חסרון כיס לא הוי בגדר שאין החפץ ראוי כלל לאיזה שימוש אחר
מחמת מיאוס
- גרף של רעי
מחמת איסור
שמקצה דעתו מלהשתמיש בחפץ מצד איסור תורה שאסור לו להשתמיש אם החפץ נעשה אסור בטלטול
כל מוקצה מחמת איסור הוא מחמת עצמן ואסור אפי' הבעלים יהא עכו"ם
בשעת ההקצהאיסור מוקצה
שלא בשעת ההקצהמצד מיגו דאיתקצאי
בהמה
בשעה שהוא חי הוי מוקצה מצד איסור שחיטה
בהמה שנשחט בשבת
פירות במחוברא
פירות שהוא מחובר הוי מוקצה שא"א לאכלו בלי האיסור תולש
פירות שנשרו בשבת
נר
בשעה שיש עליה שלהבת
נר שכבה השלהבת
פירות שהם מיחודים למשקה
בשעה שהמשקין בתוכו הוי מוקצה שא"א לבא להמשקה רק ע"י איסור סחיטה
כשהמשקין זב ממנו
כל דבחובר2 שנשרו בשבת
הוי מוקצה מצד שיש עליה איסור חז"ל שלא ישתמש במחובר שנשרו בשבת משום שמא יעלה ויתלוש
-
משקין שזבו מפירות
בשבת הוי מוקצה מצד יש עליה איסור חז"ל שלא ישתמש במשקין זו משום שמא יבא לסחוט
-
בעל חי שניצד בשבת
הוי מוקצה שיש עליה איסור חז"ל שלא יששתמש בבעל חי זו שמא יבא לצוד עוד
-
- א דוקא פירות אבל עשבים הוי לעולם חזי דלעולם חזי למאכל בהמה ומיחוד לבהמה ולא דחוי כלל
- ב ובזה אסור אפי' עשבים דאפי' שלא הוקצה דעתו ולעולם הם חזי מהם כגון שיש לו בהמת וידע שיתלשו בשבת זו אעפ"כ אסור משום שעכשיו יש עליו איסור דרבנן משום שמא יעלה ויתלוש
- משקין שזבו אינו בגדר 'לא חזי' דכל הזמן הוא חזי
דבר שאינו עומד כלל לשימוש אופן שנעשה כלי
יוחד לעולם
או מעשה ממש
אין נ"מ אם הוא של ישראל או של עכו"ם מאחר שהוא מוקצה בעצם ואינו תלוי כלל בהקצת דעת וכן יהא אסור אם קיבול שבת קודם בין השמשות מאחר מוקצה בעצם
ב' דברים שאינן עומדים לשימוש התיר מצד שהסיח דעת מחמת סיבה שקבעו חז"ל
דוגמאות של כלים שאדם מקצה דעתו מחמת אחד מסוגי מוקצה
במוקצה מחמת גופו
גלמי כלים שאינו עומד כמו שהוא, אבל אורחיה ליחדו לשימוש היתר והוי 'ראוי' לשימוש התיר = הוי מוקצה מחמת גופו אבל ע"י חשב / יחוד לשבת אחד / השתמש בו פעם אחד מבעוד יום / וכ"ש אם עשה בו מעשה, מועיל להחשב עליו תורת כלי
- חריות שקצצן לשריפה [בזמן השו"ע ובזמן הזה אף כשקצצן סתמא] – חזי לישיבה
- עורות לחים ???
- (עור בהמה דקה לפי דעת הרמ"א)כר
- פשטן סרוק וצמר מנופץ – חזי ליתן על גבי מכה
- נסרים של אומן כיון שמקפיד שלא לישב עליה תו לא 'עומד' לישיבה רק 'חזי' לישיבה
- גיזי צמר – חזי לטמון בו הקדירה
- נסרים וכדומה - חזי לכיסוי כלים ע"י השתמשת בו פעם אחד במעוד יום או יחדו לכך וכ"ש כשעה בו מעשה כבית אחוזה
- חבילי קש וחבילי עצים שקצצן לשריפה – חזי למאכל בהמה אם התקינם לכך
- קש סתמא עומד להסקה אבל אם שכב עליו פעם אחת מבעוד יום או שנתן עליה כר מבעוד יום הוי חשב וסגי
במוקצה מחמת איסור תורה
- לא שייך דכל איסור מחשיב כמוקצה מחמת עצמן
במוקצה מחמת חסרון כיס
- חסרון כיס הוא דרגה ב' ולא נאסר מחמת עצמן ולכן עכו"ם שיש לו חסרון כיס יהא מותר לישראל לטלטלו
איך מחשיב דבר הראוי שיהא עומד לשימוש התיר
גדרי יחוד – להחשב דבר שעומד לשימוש היתר
הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשהחשב אפי' על יום חול
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מועיל
אינו מועיל
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
מעשה שפשוףאם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
יחוד לעולם
מועיל
מועיל
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
בלי מעשה חשב אפי' על יום חול
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מעשה שפשוף אם מחשה לשבת אחד
יחוד לעולם
הדרך ליחדו
- חריות
- אבן לבצוע בו אגזים מח' אם הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
- נדבך של אבנים לישיבה
- אבן לכסות בו פי החביות
- עץ [בקעת] לסגור בו הדלת
- עץ [בקעת] להכות בהן בברזא
- עצים שהוא מחובר
- עצים בזמנינו אינו עומדים לישיבה
אין מוקצה לחצי שבת
דבר שלא היה מוקצה בין השמשות שהיה כלי ובשבת ביטול תורת כלי תלוי אם נשבר ועכשיו אינו ראוי לשום שימוש הוי כעץ ואבן [דרגה א'] שמוקצה מחמת עצמן אבל אם ראוי לאיזה שימוש היתר [דרגה ב'] אע"פ שאינו עומד לשימוש היתר מאחר שלא הסיח דעת בין השמשות מותר בטולטל אף אם זרקן לאשפה אינו יכול לשנות מצב הכלי בדעתו בשבת רק אם נשנתה במציאות אז יהא אסור בטלטול
דבר שער"ש היה מוכן ומיועד לשימוש ובשבת רוצה לשנות מצב הכלי ע"י דעתו שלא ישתמש בו עוד לא חל ההשתנות ונשאר בהיתרו כמו שהיה קודם שבת [בין השמשות]. אבל נשבר הכלי שנשתנה המצב מצד המציאות ולא מצד דעתו אז נעשה מוקצה, כדוגמת כלי שבין השמשות היה עומד לשיוש היתר ובשבת נשבר באופן שחזו לעניים ולא לעשירים שבגלל שחזי לעניים לא נתבטל לגמרי שם כלי אלא אם מבטל בדעתו, אינו יכול להקצות דעתו מהכלי באמצע שבת אלא נשאר בהיתרו לכל השבת,
- עצמות וקליפים גרעינים [שנעשו בשבת] שהם הראוים לבעל חיים שמציום בעיר – עומדים ליתן לבעלי חיים
- כלים שנשברו בשבת אם ראיום עכשיו לעניום אע"פ שהבעלים זרקן לאשפה לא נעשה אינו ראוי באמצע השבת
- בגד שהוא פחות מג' על ג' טפחים
- וכן בסיס שהניחו בשבת אינו יכול לאסור הכלי בשבת מצד מחשבתו של מניח,
אם הוא של עכו"ם אין איסור מוקצה מאחר שאינו מקצה דעתו וכן אם קיבול שבת קודם בין השמשות לא יהא מוקצה שאינו מקצה דעתו
ג' דברים שעכשיו עומדים לשימוש התיר אבל בין השמשות לא היה עומד לשימוש התיר אמרינן מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא
כל דבר שלא היה ראוי בין השמשות לשימוש ואפי' היה ראוי אלא שאינו עומד לשימוש היתר ובשבת נעשה עומד ומיוחד לשימוש נחלקו בו רי" ור"ש לר"י אם אמרינן מיגו דאיתקצאי בין בשמשות איתקצאי לכלי יומא ופוסקינן כר"ש דלא אמרינן מיגו אלא 1)בדחוי בידים 2)ולא חזי 3)ואינו יושב ומצפה שאז נדחה כ"כ מדעתו ואסור, אבל אם חסר אחד מג' תנאים לא אמרינן מיגו
בדיחיו בידים ולא חזי בין השמשות תלוי = אם יושב ומצפה
גדר 'דחוי בידים'
- פירה שנתבשל בשבת אין כאן דחוי כלל
- למשנ"ב פירות המוחברים הוי דחוי לשועה"ר לא הוי דחוי מאחר שאיסור בא מאליו
- ביצה שנולדה אין כאן דחוי
- בהמה שנשחטה לצורך חולה או שנתלבנה בשבת מ"א סימן שי"ח
גדר 'לא חזי'
- פירות שלא בישלו עדיין הוי לא
- בשר שנתבשל הוי 'חזי' כיון שהיה ראוי לכוס מקודם שנתבשל
גדר יושב ומצפה
דבר שנשתנה בידי שמים אבל לא ע"י טבע הבריאה – הוי מוקצה (גם ר"ש מודה לזה)
- גרוגרת וצמיקים
דבר שנשתנה בידי שמים ע"י טבע הבריאה – לא הוי מוקצה לר"ש אבל אנן אסרינן
- נר קטן בשבת
דבר שנשתנה בידי אדם דברים שדרכן להיות נשתנה בשבת = מותר
אין חסרון בזה שלא היה ראוי בין השמשות מצד שלא הוקצעה באמת מאותו דבר כיון שביד האדם להסירו דכיון שבידו להיסר הקצעת דעת אין באמת הקצעה
- מעות במוכני עומד לינטל ע"י עבד או קטן
- בשר שנתבשל
- פת שנאפה מחיטים בשבת
- כלים שנעשו בשבת ע"י עכו"ם
דבר שנשתנה בידי אדם דברים שאין דרכן להיות נשתנה בשבת = הוי מוקצה גם לר"ש
והיתר זה רק כשאין תכלית בזה שהיה נדחה בבין השמשות כגון קמח זה שנדחה אינו לשום איזה תכלית משא"כ כשיש תכלית בשעה שהוא נדחה כגון בסיס שרוצה שאותו שעה יהיה עליה המעות לא אמרינן שיש בידו להיסירו מאחר שאינו רוצה להיסר המוקצה אלא שרוצה בהמוקצה
- נר גדול שהודליק
- פת שנאפה מח' אם נחשב כנולד ובשעת הדחק יש להקל
דוגמאות
גופו
- גרוגרת וצמיקם שנעשה ראוי בשבת
איסור
- נר לאחר שכבה
- בהמה שנשחטה
- פירות שנשרו בשבת
- משקין שזבו
- כל בסיס לאחר שנטלה ממנו דבר האסרו
במוקצה מחמס...
דוגמאוה
בשעת ההקצהאיסור מוקצה
שלא בשעת ההקצהמצד מיגו דאיתקצאיא
גיפו
גרוגרת וצמיקים שדחוי בידים
בשעה שהוא לא חזי
בשעה שנעשית חזי
איסור
נר
בשעה שיש עליה שלהבת
נר שכבה השלהבת
א וגם נקראת מוקצה מחמת איסור פירוש שאין המוקצה עכשיו מחמס עצמו רק מחמס שכבר נאסר בין השמשות ולשון זה מצינו בין בבסיס ובין בגיפו כגון בהמה שנשחט דקודם היה גיפו ועכשיו הוא מחמס איסור
אין מוקצה לחצי שבת
ד' נולד דאדם מקצה דעת ממנו ואפ' שיודע שיולד
נולד שיש בו מח' = ובשבת פוסקינן כר"ש דאין נולד וביו"ט פוסקינן כר"י דיש נולד
נולד הוא דבר שבין השמשות היה עומד לשימוש היתר אחד ובאמצע השבת נשתנה לשימוש היתר אחר.
ואינו כמיגו דאיתקצאי, דמוגו דאיתקצאי הוא שלא היה ראוי בין השמשות ובשבת נעשה ראוי, משא"כ נולד הוא שבין השמשות היה ראוי ועכשיו נשתנה שימושו באמצע השבת לשימוש אחר, כגון שברי כלים שמשנה שימושו באמצע השבת וכן עצמות וקליפם שנעשה מאכל בהמה באמצע השבת. ועל זה נחלקו ר"י ור"ש, דר"י אוסר משום נולד ור"ש מתור
- כלים שנשברו בשבת אין איסור מצד נולד ואם הם רואים לאיזה שימוש היתר לא נאסר מחמת גופו ואם אינן רואים לאיזה שימוש היתר, נעשה מוקצה מצד גופו
- עצמות וקליפום שנספרק מהבשר בשבת
- גרעימני תמרים שנספרק האוכל מהם בשבת
נולד גמור - כיש מאין
נולד גמור חמור יותר ממיגו דאיתקצאי דנולד גמור לא היה כלל בבין השמשות ובשבת נעשה בבחינות יש מאין = ובזה כו"ע מודה דאסור ליהנות מזה אבל בעינן שיהא ניכר הנולד
- דבר שנדפס בשבת
למשנ"ב ופרמ"ג - נחלקו המחבר ס"ל שאין בדברים דלהלן איסור נולד דמוקצה ולרמ"א שמחמיר על דעת ספר התרומה יש איסור נוליד דמוקצה בדברים דלהלן ובדיעבד ובשעת הדחק יש לסמוך על המחבר והשועה"ר ושבט הלוי ס"ל שאין איסור כלל נולד דמוקצה לכ"ע בין למחבר ובין להרמ"א
- שומן קרוש שנימוח מאליו
- שלק שנימוח מאליו
- ציר של דגים שנימוח מאליו
- סיכום מח' ר' יהודה ור' שמעון
סיכום מח' רי" ור"ש
מוקצה...
בשעת הקצאה
מיגו דאיתקצאי
פוסקינן
פירוש
לכו"ע
פירוש
ר"י
ר"ש
בשבת
יו"ט
מחמת מיאוס
בשעה שהוא מיאוס ואם כל זה רוצה לשתות מהכוס
לכו"ע אסור לטלטלו
שרוצה לשנות שימושו כשכבר אין בזה חסרון שהוא מיאוס
אסור
מותר
כר"ש
כר"י
מחמת איסור באופן שלא היה דיחוי בידים
בשעה שהתורה אסרו
לכו"ע אסור לטלטלו
שאין כאן עוד איסור כגון שגוי עשה האיסור וממילא אין כאן עוד איסור ושייך עוד אופן בציור שהתורה היתר האיסור
אסור
מח'
לט"ז בציור שהתורה היתר כר"ש בציור שגוי עשה המלאכה כר"י למ"א כר"ש
כר"י
מחמת חסרון כיס
בשעה שמחשב החפץ לחסרון כיס ויש לו שעה שאינו מקפיד
לכו"ע אסור לטלטלו
שרוצה לשנות לשימוש שאין בו חסרון כיס כגון ליחד סכין מילה מהיום והלה לשאר צרכיו
אסור
אסור
לכו"ע אסור
לכו"ע אסור
מחמת גופו
בשעה שהוא אבן ככל האבנים רוצה לשמיש עמה
לכו"ע אסור לטלטלו
כשרוצה לשנותו ולהשתמש מהיום והלה
אסור
אסור
לכו"ע אסור
לכו"ע אסור
מחמת דיחוי בידים ולא חזי
בשעה שאינה חזי
לכו"ע אסור לטלטלו
כשנשתית ראוי
אסור
אסור
לכו"ע אסור
לכו"ע אסור
בלי דיחוי בידים רק שאינו חזי
אסור
ט"ז אוסר מ"א מתיר
כר"ש
סיכום גדרי מוקצה ונולד
בין השמשות
בשבת
מוקצה מחמת עצמן
מחמת הסיח הדעת
מגו דאיתקצאי
נולד
אינו ראוי לשימוש היתר
ראוי
א
אינו ראוי
א
א
עומד
א
א
ראוי לשימוש היתר
ראוי
אינו ראוי
עומד
עומד לשימוש היתר
ראוי
אינו ראוי
עומד
מוקצה הולכים לפי הבעלים
- עניים עשירים
- גיום ישראל
סיבות שאדם מקצה דעת מהחפץ
יש כמה סיבות שאדם יסיח דעת מחפץ הראוי לשימוש התיר [דרגה ב.] ורק אותן הסיבות שקבעו חז"ל שהם הקצאה נחשב כהקצאה אבל שאר כל סיבה אינו סיבה לאסור בכלי בטלטול
מוקצה מחמת גופו
שמקצה דעתו מחפץ שאינו 'כלי' פירוש שאינו עומד 'לשימוש' כלל [ואם עומד לשימוש - אבל הוא שימוש איסור הוי כלי שמלאכתו לאיסור]
או מצד שאין עליו תורת כלי מצד עצם הכלי - כגלמי כלים / שברי כלים שאינם עומדים לשימוש כלל כמו שהם עכשיו
או מצד שחז"ל הגדרו שיש דברים שאע"פ שיש להם שימוש אינו נחשב כשימוש כלל כבנין או דעומד לבנין אין זה נחשב לשימוש, דבנין אינו 'כלי' שמשתמשין בו וגם מעות שאינו אלא ממוצא לקנות חפיצם ואין להם שימוש כלל מצד עצמם
- בנין
- מעות שהוא לקנות
- גרף של רעי אע"פ שמשתמיש בו שימוש היתר לעשות בו צרכיו
- נר אע"פ שמאיר ונהנה לאורו אין זה שימוש להחשב האש ככלי וצ"ע גדול בזה אם כל דבר שתשמישו הוא להסתכל עליו אם הוא בגדר זה שאינו שימוש
- נוי סוכה [שאין בה משום בנין ואין בה משום איסור אכילה]
דברים שהם כלי ממש = פשוט דמותר
גדרי כלי ממש
כלי מוגדר עכ"פ מאחד מג' גדרים
שעשה בו מעשה ונגמר עשיתו
שמשתמש בו כמה פעמים ואינן חד פעמי
שנהאנה מהכלי עצמה ואינו ממוצא לבא לידי הנאה אחר
אע"פ שזרקן לאפשה לא בטלה שם כלי בטלה דעתו אצל כל אדם
- חד פעמי שזרקן לאשפה
דברים שהם תורת כלי = אסור כמו שהוא וצריך מחשבה להחשיב ככלי ונאסר במחשבה שאם מקצה דעתו ממנו נעשו כצרורת ואבנים
דברים שהם 'עומדים' למקצת בני אדם (חזי ולא חזי) יש עליו תורת כלי = מותר לטלטול אבל נדחו בערב שבת נעשה כאינו ראוי כלל
גולמי כלים שיש עליהם תורת כלי:
גדר כמה נחשב דקיימא לשימוש היתר הוא כל זמן שרגילות בני אדם שימוש כזה אע"פ שאדם זה בפרטי אינו משמיש - בזה השימוש, מ"מ הולכין אחר הרגילית של בני אדם
- מחט שאינו נקובה עדיין – עומד ליטול קוץ
- חריות שקצצן סתמא בזמן השו"ע היה עומד לישיבה
- אבנים לפצוע בו אגוזים
- אבנים משופעים [בין שעשה משופע ובין שהוא כן מבריאתו] - עומד לישיבה
- אבנים שנשארו מהבנין - עומד לישיבה
- עורות יבשים בין של בעל הבית ובין של אומן – עומדים לישיבה
- נסרים של בעל הבית – עומד לישיבה
- מאכלים שעדיין לא נתבשלו כל צרכן והם ראוי ואינו ראוי נחשב כעומד דמאכלים נחשב כ'עומד' לאכילה אף שאינם אלא 'ראוי' לאכילה משא"כ כלים אם אינם 'עומדים' הוי בגדר 'ראוי'
תורת כלי שדחו מצד עשרו
- דבר שיש עליו תורת כלי [בין 'שעומד' לשימוש היתר ובין 'שחזי' לשימוש היתר ואורחיה ליחדו] וזרקו לאשפה מבעוד יום נעשה לאו אורחיה תו ליחדו לשימוש היתר וכן כל עשיר שדרכו לזרוק שברי כלים אפי' לא זרק ממש הוי כאילו זרק
תורת כלי שנתנו לאוצר לסחורה
- דבר שיש עליו תורת כלי [בין 'שעומד' לשימוש היתר ובין 'שחזי' לשימוש היתר ואורחיה ליחדו] אם נתנו לאוצר מבעוד יום נעשה אין דרכו ליחודו מאחר שעשה מעשה בחפץ (אבל קפידה במחשבתו אינו משוי הכלי ללאו אורחיה )
דברים שאינו עומד כמו שהוא, אבל אורחיה ליחדו לשימוש היתר = הוי מוקצה מחמת גופו אבל ע"י חשב / יחוד לשבת אחד / השתמש בו פעם אחד מבעוד יום / וכ"ש אם עשה בו מעשה, מועיל להחשב עליו תורת כלי
- גולמי כלים
- חריות שקצצן לשריפה [בזמן השו"ע ובזמן הזה אף כשקצצן סתמא] – חזי לישיבה
- עורות לחים ???
- (עור בהמה דקה לפי דעת הרמ"א)כר
- פשטן סרוק וצמר מנופץ – חזי ליתן על גבי מכה
- נסרים של אומן כיון שמקפיד שלא לישב עליה תו לא 'עומד' לישיבה רק 'חזי' לישיבה
- גיזי צמר – חזי לטמון בו הקדירה
- נסרים וכדומה - חזי לכיסוי כלים ע"י השתמשת בו פעם אחד במעוד יום או יחדו לכך וכ"ש כשעה בו מעשה כבית אחוזה
- חבילי קש וחבילי עצים שקצצן לשריפה – חזי למאכל בהמה אם התקינם לכך
- קש סתמא עומד להסקה אבל אם שכב עליו פעם אחת מבעוד יום או שנתן עליה כר מבעוד יום הוי חשב וסגי
גדרי יחוד – להחשב דבר שעומד לשימוש היתר
הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשהחשב אפי' על יום חול
מועיל
אינו מועיל
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מועיל
אינו מועיל
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
מעשה שפשוףאם מחשבה לשבת אחד
מועיל
מועיל
יחוד לעולם
מועיל
מועיל
ישב במקרה בלי מחשבה כלל
בלי מעשה חשב אפי' על יום חול
בלי מעשה יחוד לשבת אחד
מעשה לומדים אם מחשבה לשבת אחד
מעשה שפשוף אם מחשה לשבת אחד
יחוד לעולם
הדרך ליחדו
- חריות
- אבן לבצוע בו אגזים מח' אם הדרך ליחדו
אין הדרך ליחדו
- נדבך של אבנים לישיבה
- אבן לכסות בו פי החביות
- עץ [בקעת] לסגור בו הדלת
- עץ [בקעת] להכות בהן בברזא
- עצים שהוא מחובר
- עצים בזמנינו אינו עומדים לישיבה
דברים שלאו אורחיה בכלל ליחדו לשימוש היתר שאינו ראוי כלל לשימוש היתר = הוי מוקצה מחמת גופו אבל אם עשה בו מעשה או יחדו לעולם מועיל להחשב עליו תורת כלי
- לאו אורחיה ליחדו מצד עצם החפץ
- אבנים
- בקעת של עץ ....דלת
- מוכן
- מת
- שברי כלים שאין להם שום שמוש היתר
- גרוגרת וצמיקים שלא חזי ומזמון לאכילה ??
מוקצה מחמת חסרון כיס
שמקצה דעתו משימושים אחרים שאינו מיחוד, מצד חסרון כיס שבו
מחמת איסור תורה
- בסיס
דיני בסיס
כל דבר איסור שהניח בכוונה על דבר היתר, נעשה ההיתר בסיס להאיסור, ודינו כהמוקצה שמונח עליה. בסיס אינו סוג מוקצה בפני עצמה, אלא שבטל להאיסור מאיזה סוג מוקצה
דבר שהוא בסיס לדבר האסור א"א לטלטלו או אפ' לנער האיסור, מאחר שעצם הבסיס נעשה איסור. משא"כ בשוכח שאינו נעשה בסיס, אין התחתון מוקצה מצד עצמה, אבל צריך להחשב מצד האיסור המונח עליו ולכן דינו כדין טלטול מן הצד שמטלטול ההיתר והאיסור מתטלטול ממילא עי"ש פרטי דיניה
גדרי שוכח ומניח
מניח פירוש שרוצה שיהא החפץ מונח על הבסיס ושוכח פירוש שאינו רוצה שיהא החפץ מונח שם
הניחו בכוונה....
- מניח בכוונה שיהא מונח שם
- מניח בכווונה שיהא שם לזמן מיעוט וליטלה אח"כ ושכחו שם בבין השמשות
- הניח בכוונה שיהא שם ואין דעתו כלל מה יהי סופו וזהו סתמא ודינו כשוכח
הניחו סתמא
- הניחו סתמא באקראי שלא הניח כלל בכוונה שיהא מונח במקום זה דוקא כלל [כגון כשפורס מפה על השלחן ואינו רוצה בחפיצים המונח על השלחן] מצד אחד גרע משוכח שאינו על דעת ליטלה ומצד שני אינו מניח כלל ולהלכה נקטינן דאינו בסיס
בסיס שהניח בשבת
אם הניחו באמצע השבת בתור 'מניח' נעשה בסיס דהוי כמו מניחו מוקצה מחמת גופו שזרקן לאשפה באמצע שבת דבשעה שהוא באשפה הוי מוקצה אלא שיכול לשנות דעתו שאינו רוצה עוד שיהיא בסיס לחפץ האיסור אז מותר לנער אבל כל זמן שרוצה שיהא בסיס נעשה בסיס אפ' באמצע שבת דעכשיו הוא מוקצה זהו שיטות הט"ז ובשוה"ר חולק וס"ל דבשבת אין אדם יוכל לקבע כלל שחפץ יהא נעשה בסיס, כמו במוקצה מחמת גופו שאינו יכול לחשוב לעשות כלי בשבת, מצד שאינו יכול לשנות מצב כלי בשבת 'בדעתו'. (משא"כ זרקו לאשפה שעשה מעשה נעשה גופו אף בשבת כל זמן שהוא באשפה. ואין להקשות דא"כ ה"נ הרי הניחו על הבסיס זה אינו דיש פעמים שמניח חפץ על חבירו שאינו בתור בסיס רק באקראי ממילא אינו נחשב מעשה אבל להניחו באשפה נעשה גופו דכל דבר שהוא באשפה הרי הוא גופו) וכן נקטינן להלכה כשועה"ר
- וגם נ"מ בבסיס לאיסור ולהיתר
מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא – על דין בסיס
נחלקו הראשונים אם בסיס שכוונתו ליטלה באמצע השבת אם אמרינן מיגו דאיתקצאי והוקצה לכל השבת אע"פ שנטלו ממנו [ע"י עבד או קטן] או מאחר דאינו עוד בסיס במציאות לא אמרינן ע"ז מיגו דשאני מכל סוגי מוקצה שתלוי בדעת משא"כ בסיס הוא במציאות אם מנח עליו או לא ולהלכה נקטינן לחומרא שנעשה בסיס לכל השבת אף כשנטל איסור ובמקום פסידא יש להקל על דעת המקילים
- בין השמשות הולכין אחר מצב בין השמשות דאם נתנו בימות החול אפי' על דעת 'מניח' אבל היה בדעתו ליטלו קודם בין השמשות נמצא דבין השמשות הוי בתורת 'שוכח' אם הניחו סתמא
- אם היה בדעתו ליטלו באמצע השבת [ע"י טלטול מן הצד] תלוי אם היה כנר שהבסיס קשור אם האש אז אמרינן מגו דאיתקצאי אבל אם היה כאבן ע"פ החביות אז אמרין אין מוקצה לחצי שבת דמאחר שהיה דעתו ליטלו לא הוי בסיס
בסיס לאיסור ולהיתר
חלק מכלי שהוא בסיס
- כיס התלוי בבגדו
דיני מוקצה
הנאה ממוקצה
מוקצה אינו נאסור בהנאה
- ולכן מותר לינאות מפת שנאפה בשבת אע"פ דשבח עצים בפת
- ולכן מותר דבהמתו של אדם יאכל ממחובר אע"פ שהוא מוקצה מחמס איסור
ספק מוקצה
- ספק מוקצה דינו כודאי מוקצה משום שהוא דבר שיש לו מתירים דנתיר לאחר שבת ועוד טעם דחז"ל החמירו במוקצה יותר ולפי זה אפי' אם יתקלקיל שמצד דבר שיש לו מתירים לא הוי איסור יהא אסור משום דמוקצה חמור יותר
- ביטול
דברים שאסרו חז"ל בטלטול כדי שלא יבא לידי איסור ולא משום מוקצה
אין האיסור כלל משום הקצות דעת אלא ככל גזירת חז"ל שלא יבא לידי איסור תורה בכלי שמלאכתו לאיסור לאותו האיסורים שהכלי מיוחד לעשות וכלי שמלאכתו להיתר שלא יבא לידי הוצאה
כלי שמלאכתו להיתר
דינו
גדרו
דוגמאות
כלי שמלאכתו לאיסור
דינו
גדרו
דוגמאות
גדר 'טלטול' מוקצה
טלטול בגופו
טלטול בגופו הוא שאינו עוסק עכשיו בפעולת הטלטול רק עוסק בפעולה המותרת ואגב מטלטול המוקצה אבל פעולתו אינו פעולת טלטול (כמו דרך שימוש במלאכת)
וע"פ רוב טלטול בגופו הוא ג"כ כלאחר יד אלא גם כשהוא כדרכו ואינו כלאחר יד כגון מעות בבגדו שאינו כלאחר יד מאחר שזהו דרכו מ"מ יש לו היתר טלטול בגופו
- לישב על אבנים ומתנענע ע"י פעולת ישיבה
- דרך הליכו ומטלטול ע"י פעולת הליכה
- מעות בבגדו ומטלטול ע"י שהוא לבש הבגד
- סנדל שנפסק רצועה להבנת השועה"ר מטלטול סנדל של מוקצה בטור לבישה ולא בטור טלטול
טלטול כלאחר יד / שינוי
שאוחז המוקצה בשינוי כמה פעמים נקרא בלשון הפוסקים טלטול בגופו שטלטול בגופו רוב אופנים הוא כלאחר יד
- במרפקו
- נפיחה
טלטול מן הצד / טלטול ע"י דבר אחר
כלטלול איסור ע"י דבר היתר - יסוד היתר טלטול מן הצד הוא שנחשב שאינו מטלטול אלא ההיתר והאיסור נתטלטול מאליו
ויש בזה ג' דרגות בסיבות הטלטול מחמור על הקל:
טלטול מן הצד = לצרוך דבר המותר, מותר - לצורך דבר האסור, אסור
טלטול מן הצד כשא"א לנער כגון שצריך למקומו או שיפסוד האיסור שמונח עליו אם ינערו
טלטול מן הצד שמגביע כדי לנער האיסור
טלטול מן הצד במקומו לעשות ניעור
דינו כמו שבות דשבות איסור מוקצה וטלטול קלוש הוא ולכן התירו בתינוק שיש לו געגיעים [צער 4 שהתירו בו שבות דשבות] ובמת להפכו ממטה למטה
טלטול ע"י קנה
לשועה"ר שמטלטיל דבר היתר ואיסור נתטלטול 'מאליו' ונחשב כאילו אינו מטלטול רק ההיתר אבל כשאינו 'מאליו' רק עוסק לטלטול האיסור שאוחז כדרכו ע"י דבר אחר ממילא הטלטול נתייחוס לדבר האסור ומאחר שהיתר זהו הוא היתר קלוש הצריכו שינער מידו מיד כשיכול
אף באופן שהדך לטלטול האיסור ע"י ההיתר ג"כ נחשב כטלטול מן הצד
- סל שיש בו אבן
- מעות בכיסו
לצורך חפץ המותר
אם מטלטול לצורך חפץ האסור לשמוש בו שימוש היתר – אסור
הצריכו ניעור אם יכול
נודנוד
באופן שאינו זז ממקום למקום אלא שמנדנד החפץ על מקומו = חשב כטולטל = ואסור
באופן שזז ממקומו = אסור
נגיעה [שאינו מנדנד כלל החפץ]
מותר
- נגיעה במנורה הדולק
- לכרוך פי המת ובלבד שלא יזיז בו אבר
לטלטול מוקצה שבא לידו בהיתר
טלטול מוכנה
דבר איסור שמונח במוכנה שאינה נשמטת מהשידה, מאחר שמטלטול כלי ההיתר
אופנים שהיתרו איסור מוקצה
גרף של רעי
- עצומת וקליפן שזרקן או שנפלו על גבי קרקע מותר לכבדן במכבדות
- לכן היתרו לכבד הבית אע"פ שמטלטול מוקצה
אין עושין גרף לכתחילה
- ע"י אכילה ...
- אם כבר היה שם גרף של רעי שאין צריך לטלטיל מוקצה בשביל הגרף זו כגון שאין שם כמות גדול לט"ז שכ"ח ס"ח אסור להוסיף עכשיו לעשות יותר גרף שיצטרך עי"ז לטלטיל הגרף דגם בכהאי כוונא הוא בכלל אין עושין לכתחילה אבל אם מתחילה כבר היה כמות כ"כ שמותר לו לטלטיל מוקצה בשביל זה מסתבר שמותר גם להוסיף אע"פ שיצטך עי"ז לטלטיל יותר מוקצה
צער בעלי חיים
היתרו טלטול מן הצד במקום צער בעלי חיים
מת שמוטל בבזיון
מת המוטל בבית שיש בו דליקה
מת המוטל בחמה
מת שהסריח / מת המוטל בבזיון אחר
גזירת חז"ל אטו מוקצה
לעמוד בהמה ע"ג עשבים המוקצים
עשבים המוקצים שנתלשו בשבת שהן מוקצא מחמת גופו שדחו בידים – חששו שמא יבא ליטול ביד להאכל הבהמה
ליטול תינוק ודינור בידו – חששו שמא יפול הדינור ויבא הגול לאתיו
- מתעתק עם התינוק
- אחוז ביד התינוק
- נוטל התינוק בידו