האיסור שכר שבת

טעם איסור שכר שבת

הראשונים כתבו בו הטעם גזירה דהוי כמקח וממכר או גזירה אטו מקח וממכר ואין לומר כפשיטו דהא שכר שבת אין איסור כלל על מכירות חפיצים רק על שירות האדם בשבת אלא ע"כ הכוונה הוא משום הרעיון של ממצוא חפצך שאדם שנותן שירות בשבת הוא הפיך מיום מנוחה שמוצה לנו הקב"ה

על מי חל האיסור

האיסור שכר שבת הוא על הפועל

ואמנם אם יש לו פועל ישראל

• לכך מי שיש לו פועיל נכרי אין איסור לשלם לו על יום השבת, מאחר שאינו מצוה לשבות

גדר האיסור שכר שבת

האיסור שכר שבת הוא שלא ירויח משירות שמשרת בזמן השבת - SERVICE

• כל שכירות שהוא לפי יום יום אסור שמשלים על יום השבת הגם שאינו עבודתו
• מרחץ הוא שירות שאינו משלם על שום חפץ ממילא אסור שירויח ממנו בשבת
• מכירה חפיצם בשבת הוי הרוחה על חפץ ואינו על זמן שבת הגם שבכלל דמי המכירה יש בו ג"כ שכר על השירות שהמוכר טיפול להביא החפץ להלוקח מ"מ הוי בהבלאה אלא על החפץ רק שהלוקח לקחה בשבת

התירו בהבלאה

פירוש שהשכר הריוח הוא בהבלאה אם דבר התיר

מצד איסור שכר שבת אין נ"מ בין שוטפות / אריסות / שכירות / קבלנות / שכיר יום, כולם אם הם בהבלאה מותר ואם אינו בהבלאה אסור (וע"י איסור אמירה לעכו"ם מצד איסור אמירה / הנאה / מוחאה / מראית עין)

שמשלים גם על ימי החול

• כל שכירות שהוא על זמן מה יותר משבת הוי הבלה
• אם השכירות הוא על זמן רב אבל הוא לפי הימום שמחשיבים כל יום בפני עצמו כגון CAR RENTL

שמשלים גם על חפץ והרוחה מחפץ אינו שכר שבת שאינו הרוחה מזמן של שבת