קידוש
קידוש
שכל אדם 'יקדש' את יום השבת [אע"פ שממילא מקודשת מששת ימי בראשית וקבועה וקיימא, התורה רצתה שהאדם יקדשו] שמכאן ולהבא כל מה שמתענג הוא מוקדש לכבוד יום השבת - שזהו האכילה והשתיה (המוסק הוא כמו שאומר קודם שאוכל 'לכבוד שבת קודש')
סדר הקידוש
ויכולו, אומרה קודם ברכות הנהנין, כדי שלא יהא הפסק בין הברכה לקידוש
- כדי שיאמר ג"פ בלילה
- שיש ענין לאומרה על הכוס
- שיש ענין לאומרה בסעודה
ברכת הנהנין ואח"כ קידוש היום
זמנה/ תשלומין
משעת קבלת שבת עד העלות, חשוב כניסת השבת
- מצוה להקדים, שזהו הענין של קידוש 'שהאדם יקדש היום' וכל מה דמקדים מקדש יותר חלק מהיום (ואע"פ שהיום קדיש בלאו הכי מ"מ יש מצוה 'שהוא' יקדש היום
תשלומין
- יש לה תשלומין כל השבת אלא שאינו אומר ויכולו
מעמדה
עמידה / ישיבה
להחזיק הכוס בידיו
מי נתחייב בה
אנשים = חייבים מה"ת דכתיב זכור את יום השבת לקדשו
נשים = חייבות מה"ת דאיתקיש זכור לשמור, מי שישנה בשמירה ישנו בזכירה
קטנים = הם עצמם מחוייבים מדרבנן מדין חינוך
גדול כשאחרים עדיין לא קידשו = חייב מה"ת מצד ערבות
כל ישראל קבלו ערבות זה על זה, ממילא הגם שאדם קידש לעצמו מ"מ אם חבירו לא קידש הוי חסרון בעצמו כאילו הוא עצמו לא קידוש. ונשים ג"כ בכלל זה והכלל הידוע דנשים אינן מחוייבות בערבות, הני מילי במצות שאשה אינה מחוייבת בה אז אינה מצווה על אחרים, אבל במצות שהיא מחוייבת על עצמה מחוייבת על אחרים מטעם ערבות, וכיון שהיא שוה לאיש בדין קידוש יש לה חיוב ערבות גם על איש.
סגולתה
לרפואה לעינים
וגם להסתכל בנרות
על מה מקדשין
בתפילה
מה"ת יוצא בתפילה, ורבנן תיקנו על הכוס, וטוב לכוון שלא לצאת חובתו מה"ת בתפילה כדי לקיים מצות עשה על הכוס שהוא בהידור, ונ"מ לכמה דינים אם כיוון לצאת חובתו מה"ת או לא כיוון
אם כיוון לצאת חובתו מה"ת = אין לו עוד חיוב רק מדרבנן
- יכול לצאת מקטן, עכ"פ כשהקטן לא התפלל
- יכול לאחר זמן קידוש כיון שכבר קידש היום
אם לא כיוון לצאת חבתו מה"ת = עדיין יש עליו חובת קידוש מה"ת
יין
גדר יין לקידוש:
ע"פ גדרי ברכת ברא פרי הגפן
ע"פ גדרי יין לנסכים
- לכתחילה יטול יין ישן שהוא בן ארבעים יום ונעשית יין יבש שהוא לכתחילה לגבי נסכים
- יין מגיתו כשר
מדין הקריבהו נא לפחתך – אין מקדשין
- על יין מגולה
מראה היין
חמר מדינה
פת
שלם ??
לחם משנה
דין קדימה מג' הנ"ל
חביב לו – רשאי אפי' על חמר מדינה, אבל אינו חיוב
יין
חמר מדינה
פת
כשיש לו יין לקיים אחד ממצות על היין או כשיש לו מעות לקיים אחד מחיובי עונג עי' דין קדימה בעונג
שתייתה
שיעור מלא לוגמיו לפי גדלו
שתיה מכוס רביעית יין
שתיה קידוש אינו דוקא על כוס שקידש עליו
אם הפסיק הפסק גדול, כגון שיצא מהחדר לא חשוב עוד כשתיית יין לקידוש וצריך לחזור ולקדש
שיקדש האדם את השבת ?????
דין פורס מפה ומקדש
שאם הוא באמצע סעודתו מער"ש כשבא זמן לקדש השבת הו"א שצריך להתחיל הסעודה מחדש כדי לכבד את השבת ולקדשו, קמ"ל שדי בפריסת מפה על הפת כמי שאינו כאן ואחר הקידוש מגלה הפת כאילו שבאה עכשיו לכבוד שבת
דין קידוש במקום סעודה (שזהו העונג)
כיון שקידוש הוא שהאדם 'יקדש' את יום השבת [אע"פ שממילא מקודש - התורה רצתה שהאדם יקדשו] שמכאן ולהבא כל מה שמתענג-שהוא הסעודה-הוא מוקדש לכבוד השבת, וכן סמכו על קרא זכור את יום השבת לקדשו וגו' וקראת לשבת עונג – שיהא קידוש במקום עונג
גדרי במקום סעודה
איסור אכילה קודם קידוש
כיון שקידוש הוא שהאדם 'יקדש' את יום השבת [אע"פ שממילא מקודש - התורה רצתה שהאדם יקדשו] שמכאן ולהבא כל מה שמתענג הוא מוקדש לכבוד יום השבת ובכלל זה הוא האכילה ושתיה ממילא אם אוכל קודם הקידוש הוא ההיפך מתכלית הקידוש, ובזה שאני איסור האכילה של קודם קידוש מאיסור האכילה שקודם שאר המצות ששם אינו אלא שלא ישכח לעשות המצוה
פרטי האיסורים
- אם אכל, אכתי יכול לקדש אע"פ שפגם ביסוד מצות קידוש
- אסור אפי' לשתות מים
- צריך להפסיק באמצע סעודה אע"פ שהתחיל בהיתר, שלא יפגום באכילה זו בתכלית הקידוש כשיאכל בזמן שמוכשר לקדש האכילה לכבוד השבת ולא יקדש
התחלת זמן איסור האכילה
- משקיבל עליו שבת מעצמו אפי' מבעוד יום גדול
- צאה"כ. שאז ממילא חל עליו קדושת שבת ואפי' מבין השמשות שהוא ספק ג"כ חל עליו איסור לאכול
דיני ברכות הנהנין הנוגעים לקידוש
היסח הדעת בסעודה
אם בירך הגפן בתחילת הסעודה לא הוי קידוש הפסק בין להעצם קידוש ובין ליין ששותה בתוך הסעודה
דיני נטלת ידים הנוגעים לקידוש
קידוש לא הוי הפסק כלפי נטילת ידים
דיני כוס של ברכה הנוגעים לקידוש
שלא יהא הכוס פגום
- פגום הוא כששתה אחד מהיין שבכוס
- ואם הוסיף מעט משקה לתוך הכוס ניתקן הכוס
שיהא נקי ואם אינו נקי צריך להדיח
הוראת איך לנקות הכוס
- הדחה מפנים ומבחוץ
- מקנחו בפה עד שהוא נקי
שיסתכל בכוס שלא יסיח דעתו
שיהא מלא ביין
שיהא כוס שלם
מקבלו בשתי ידים
אוחז בימינו
מגביע טפח מעל השולחן / קרקע
להוציא קידוש מאחרים
שישמע מבר חיובא שהוא מחיוב באותו דרגת חיוב כמותו
אופנים שאינם שוה בדרגה = אינו יוצא
- גדול [איש / אשה] שלא התפלל - מקטן [או אפי' גדול שלא הביא ב' שערות] שלא התפלל
אופנים שהם שוה בדרגה = יוצא
- גדול - מגדול
- קטן - מקטן
- אשה - מאשה
- אשה - מאיש
- איש - מאשה מצד ערבות של אשה
- גדול שלא התפלל - מגדול שהתפלל מצד ערבות
- גדול שהתפלל - מקטן שלא התפלל