תוספת וקבלת וזמן שבת גמרא
סיכום הלכות בין השמשות
בין השמשות(ואין חיוב בדברים אילו משום תוספת שבת)מחזיק ברכה: ה"ה לקבלה של יחוד קודם בין השמשות במקום שאין שם רביםדגול מרבבה:ה"ה אם לא קיבול עליו עצימו של יום כגון שלא אמר עדיין ברכו
קודם בין השמשות וקיבל עליו שבת
זמן
עירובי תחומיןולשועה"ר כל קניןמלשאצל"גפחות פחות מד"א
שאר שבותים
עירובי חצירותעירוב תבשיליןדמאיהטמנה
א.ב.ג.
שאר שבותים מחזיק ברכה: הוא דוקא קבלה של רבים או יחוד הנגרר אחרי רבים דגול מרבבה: זה דוקא כשקיבול עליו שבת בעצימו של יום כגון בברכו בין ביחוד ובין ברבים
לישראל שעדיין לא קיבל עליו שבת
אמירה לעכו"ם
איסורםהתירים
אסור
אסור
מותר
אסור
מ"א חילוק בין קבלה של רבים דאסור אז לומר לישראל של קהלה אחרת משא"כ לקבלה של יחוד דמותר לומר ליראל שיעשה לו מלאכה
מותר
בלי שום התיר
מותר
לצורך מצוה אפי' שלא לצורך שבת
מותר
ליבו נקפו לצורך שבת
למ"א אסורלשועה"ר מותר
ליבו נקפו שלא לצורך שבת
מותר
כנ"ל והפסיד מרובה
איסור בין השמשות
- זמן בין השמשות עי' לקמן בחיוב תוספות שבת אימתי הוא בין השמשות
- גמ' עירובין לד: לרבי לא גזרו על שבותת בין השמשות לרבנן גזרו על שבות בין השמשות
- מתני' שבת לד. טבל טבילות כלים והדלקת הנר אסור בבין השמשות דמאי עירובי חצירות והטמנה מותר
- והגמ' שם מוסיף עירובי חצירות
- רש"י למד דמתנ' דשבת לד. הוא כרבנן הוא והאיסור מבין וההתיר הוא משום שהוא איסור קל
- רמב"ם למד דמתני' דשבת הוא כרבי, ורבי לא התיר רק לצורך מצוה או שהיה טרוד ולכך אסרו משום דמתני' מיירי שלא לשם מצוה ואעפ"כ דמאי עריבי חצירות והטמנה הותירו בעירובי חצירות ועירובי תחומין הם לעולם בהתיר מצוה דמאי הוי איסר קל דרוב עמ"ה מעשרים הטמנה בין השמשות אין איסר דסתם קדירות הם רוחתין בבין השמשות
- ופסקינן כרבי וכהרמב"ם [ולרש"י ודאי דשרי]
חיוב תוספת שבת
- ביומא פא: על הפסוק שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם מח' אם ילפינן מזה דיש חיוב תוספת שבת או שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי
- ופסקו רא"ש רי"ף ר"ן שילפין תוספת שבת ורמב"ם לא הזכיר דין זה כנראה שהוא ס"ל כדרשה אחריתא ואפי' חיוב דרבנן אינה ולא פוסקינן כוותיה
- חוב תוספות הוא רק על איסור מלאכות (עי' בסיעוף הבא על איזה מלאכות) ולא על עצימו של יום
זמן תוספות שבת
- כ' המ"מ בשם רמב"ן דפשוט שא"א להוסיף בזמן חיוב ואפ' בספק זמן חיוב כרת ולכך צריך להוסיף קודם בין השמשות
- ושיעור תוספות שבת כ' התוספות ר"ה ט. שהוא כל כל שהוא והיוצא שם מדבריו דלכל היותר הוא פחות משיעור בין השמשות דאת"ל שהוא יותר ל"ל הזכירו התנא במתני' שבת לד. דאסור להדליק אפ' קודם בין השמשות
מח' ר"ת וגאונים:
- גמ' שבת לד: שיטות ר' יהודה הוא דצעה"כ הוא 3/4 מיל אחר השקיעה, ואותו 3/4 מיל הוא בין השמשות
- ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כר"י
- גמ' פסחים צד. אמר ר' יהודה דצעה"כ הוא ד' מיל אחר השקיעה ור' יוחנן ועולה אמרו ה' מילן
ר"ת
- ור"ת תירוץ והסבירו הר"ן דשקיעה ראשונה הוא כשהחמה נשקעה ברקיע אבל עדיין האור זורחת על הארץ והוא ד' מיל קודם צעה"כ ושקיעה שניה הוא כשנכניס למטה מהארץ והאור נשקע והוא 3/4 מיל קודם צעה"כ וכל המקום הניזכר בין השמשות מיירי משניה ו3/4 מיל אחריו הוי צעה"כ שאז רואין ג' כוכבים בינונים
- ר"ת ר"ן רמב"ן, מהר"י אבוהב דכן סבר הטור
- רשב"א נשאר בצ"ע רא"ש נסתפק בזה וכן הטור
שיטות הגאונים:
- והגאונים תירצו ד3/4 מיל אחרי שקיעת החמה הוי לילה לכל דבר שאז רואין ג' כוכבים בינונים והא דאמרינן דצעה"כ הוא ד' מיל אחר השקיעה הוא שאז רואין כל הכוכבים שהאור נשקע לגמרי ואינה נוגע לשום הלכה אבל בשיטה זו כ' הגר"א יש הכרח [יותר] לומר ד3/4 מיל אחר שקיעת החמה הוי לילה רק בבל וא"י בניסן ותשרי ולפי האופק אבל הכל תלוי לפי הזמן והמקום ולפי"ז יש בין השמשות אריחתא ויש קצרה
שיטות היראים וראב"ן
- דבין השמשות של 3/4 מיל הוא קודם שקיעות החמה ועוד דשקיעת החמה הוא משהתחיל החמה לשקעה בארץ שאז הוי לילה לכל דבר והוא ה' מיל קודם ראית הכוכבים ו3/4 מיל קודם לזה הוי בין השמשות נמצא דתחילת בין השמשות הוא 1:43.30 קודם ראית הכוכבים
קבלת ותוספות שבת, על איזה מלאכת נתחייב
- מרדכי סי' ר"צ הביא מח' בזה דרביני יואל ס"ל דדיני בין השמשות מתני' שבת לד. מיירי אפ' בשקיבל עליו שבת מ"מ לא אסרו שבות, רק על עצימו של יום ור' שמריה ותלמידיו ס"ל דמיירי בלי קבלת שבת אבל בקבלת שבת אסור ופסקינן כר' שמריה ותלמידיו
- כ' מהר"י ווייל סי' קט"ז מאמרינן חולין מט: אינהו אכלי אנן מיסתם נמי לא סתים שמעינן דאמירה לעכו"ם מותר כשקיבל הקהל שבת אם יש מקומות אחרים שלא קיבלו עדיין שבת
- שבת קנא. שמותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך כתב הרשב"א שם דמהא שמעינן דישראל שקיבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית והר"ן כ' שאין הנדון דומה לראיה דשאני הכא דאם יש שם בורגנין הוא עצמו שומר והקשה הב"י על הר"ן דה"נ א"ל אם לא היה מקבל שבת הוא עצמו היה מותר לעשות מלאכה ולכך פסק כהרשב"א
- כ' המ"א דמהר"י ווייל מיירי ברבים שקיבלו עליהם שבת דאל"כ יש היתר של הרשב"א דאם לא היה מקבל שבת הוא עצמו היה מותר לעשות מלאכה -ורשב"א מיירי ביחוד
- נמצא דעכ"פ באמירה יש התיר קצת של אבל לגבי שאר שתותים אסור בקבלת שבת וקשה דא"א שיהא תוספות שבת שהוא מח' אם הוא עשה או אינה בכלל מה"ת חמור יותר מבין השמשות שהוא ספק איסור סקילה והתירו אז הרבה יותר ועוד קשה דהא מחיוב בתוספות שבת ואימתי דיבור המשנה שיש התיר דבין השמשות הא בודאי כבר קיבול עליו שבת
- מחזיק ברכה תירוץ דיש חילוק בין יחוד שקיבול עליו שבת דדינו כבין השמשות דינם חמור יותר או יחוד הנגרר אחרי רבים, ורבים פ' שקבלו הקהל ביחד כגון בברכו אבל זה שכל אחד בביתו קיבול אפ' שנמצע שכולם מקבלים עליהם בזמן אחד דינו כיחוד והתיר דבין השמשות הוא ביחוד [והוא כעין חילוק דמ"א הנ"ל בדין אמירה לעכו"ם]
- והדגול מרבבה תירץ שאם מקבל עליו עיצומו של יום אסרו עליו הכל אפ' שאין הגזירה שייך אעפ"כ זהו קבלתו משא"כ אם קיבל רק איסור מלאכה לא חמור מבין השמשות
- לסיכום:
קבלה של יחוד
קבלה של רבים
לגבי אמירה לעכו"ם
יש לנו היתר של הרשב"א
יש לנו היתר של מהר"י ווייל
לגבי ג' דברים במתני'ע"כ שיש ציור שאפ' בקבלת שבת יהא מותר מלאכת הניזכר במתני' דהא מחיוב לקבל עליו שבת קודם בין השמשות ועם כל זה מתיר מתני'
קיבל עליו איסור מלאכהשפורש ממלאכה
קיבל עליו עיצומו של יוםכגון שהתפלל מעריב ביחודת
כנראה דרבים הוא לעולם על עצימו של יום דרק ברכו חשיב רבים ולא שכל אחד בביתו מקבל עליו שבת אפ' דבאותה שעה מקבלים כל הקהל יחד לא חשיב רבים
דינו כבין השמשות
למחזיק בברכה: לא דיבור בו ר' שמריה (מתני') ודינו כבה"שודגול מרבבה: אסורו ג"כ ר' שמריה ותמתני' מיירי שפורש ממלאכה ובזה יוצא החיוב תו"ש
אסרו ר' שמריה
סיכום שיטות בתוספות שבת
שקיעה
ד' מיל -18 מנוט שיעור מיל
=72 צעה"כ
18
18
18
18
13.5
ה' מיל -18 מנוט שיעור מיל
=90 צעה"כ
18
18
18
18
18
13.5
ד' מיל -24 מנוט שיעור מיל
=96 צעה"כ
24
24
24
24
18
ה' מיל -24 מנוט שיעור מיל
24
24
24
24
24
18
במה חל עליו תוספות שבת
- הכל תלוי במנהג המקום במה שקיבלו עליהם מתחילה שזה יהא קבלתם
- יש מקומות שקיבלו בברכו זה שיעור האחרון עי' לקמן ראית הרא"ש ע"ז
- ויש במזמור שיר
- ויש בבאו כלה
- נוהגין שאשה מקביל שבת בהדקתה
- כ' ב"י ס' רס"ג ופשוט שאם קידוש היום בתפילה חל עליו קדישות היום ואינה מועיל שום תנאי
סיכם שיטות אם הדלקה הוי קבלה
בהדלקה
מקבל עליו שבת
אינה מקבל עליו שבת
הוספה
בה"ג
לא פירוש הטעם
שבלי לקט
וכל הנירות כחד חשיב
רמב"ן
ראיה משש תקיעות
רשב"א
ראיה משש תקיעות
ר"ן
אין ראיה משש תקיעות דאינה אלא לסימן עי' עוד באריכות ל"ל נתנו שיעור בין שאר תקיעות
מרדכי
סי רצ"ו מביא ראיה ממעשה שהיה בזמן הגאונים שהדליקו נירות ונפזרו העבים
לבה"ג די שיתנה שאינה מקבל עליו שבת ומשמע דסגי בלב
רא"ש
ראיה משש תקיעות דאפ' לאחר שהדליקו שהה התוקע שיעור לצלות דג קטן ועוד ראיה דקבלה הוי במערב דרב צלי של שבת בערב שבת והפסיק ממלאכה
זה שכ' הרא"ש בתפלת ערבית צ"ל שהוא בברכו
רבינו ירוחם
5
הרב המגיד
6
סמ"ג
7
המדלק עצמו אסור
הגהות בשם הר"מ
3
שצוה שיתנה
כל בו
8
אור זרוע
4
ולכך ידלק אותם שעל השולחן באחרונה
- ולמ"ד דהדלקה הוי קבלת שבת יש לעיין איזה קבלת שבת חשיב כקבלת כיחד או כרבים עצימו של יום או רק איסור מלאכה