משנה בבא מציעא פרק ט משנה יב
אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים, יש בו משום (דברים כד) ביומו תתן שכרו, ויש בו משום (ויקרא יט) לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. אימתי, בזמן שתבעו, לא תבעו, אינו עובר עליו. המחהו אצל חנוני או אצל שלחני, אינו עובר עליו. שכיר, בזמנו נשבע ונוטל, עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. אם יש עדים שתבעו, הרי זה נשבע ונוטל. גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו, ואין בו משום לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר:
