משנה מנחות פרק א משנה ג
רבה שמנה, וחסר שמנה, חסר לבונתה, פסולה. הקומץ את המנחה לאכל שיריה בחוץ, או כזית משיריה בחוץ, להקטיר קמצה בחוץ, או כזית מקמצה בחוץ, או להקטיר לבונתה בחוץ, פסול ואין בו כרת. לאכל שיריה למחר, או כזית משיריה למחר, להקטיר קמצה למחר, או כזית מקמצה למחר, או להקטיר לבונתה למחר, פגול וחיבין עליו כרת. זה הכלל, כל הקומץ, והנותן בכלי, והמהלך, והמקטיר, לאכל דבר שדרכו לאכל, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוץ למקומו, פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנו, פגול וחיבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו. כיצד קרב המתיר כמצותו. קמץ בשתיקה ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר בשתיקה, או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו, זה הוא שקרב המתיר כמצותו:
