רמב"ם (משנה תורה) הלכות אבל פרק ב הלכה ו

כמה חמורה מצות אבלות. שהרי נדחית לו הטמאה מפני קרוביו כדי שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן. שנאמר (ויקרא כא ב) "כי אם לשארו הקרב אליו לאמו" וגו' (ויקרא כא ג) "לה יטמא" מצות עשה שאם לא רצה להטמא מטמאין אותו על כרחו. במה דברים אמורים בזכרים שהזהרו על הטמאה אבל הכהנות הואיל ואינן מזהרות על הטמאה כן אינן מצוות להתטמא לקרובים. אלא אם רצו מתטמאות ואם לאו לא מטמאות: