רמב"ם (משנה תורה) הלכות אבל פרק ב הלכה טו

נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו שנאמר (ויקרא כא ב) "לאביו" בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר. וכן שאר הקרובים. הטמאה לקרובים דחויה היא ולא התרה לכל. לפיכך אסור לכהן להתטמא למת אפלו בעת שמתטמא לקרוביו שנאמר (ויקרא כא ג) "לה יטמא" אינו מטמא לאחרים עמה. שלא יאמר הואיל ונטמאתי על אבי אלקט עצמות פלוני או אגע בקבר פלוני. לפיכך כהן שמת לו מת צריך להזהר ולקברו בסוף בית הקברות כדי שלא יכנס לבית הקברות ולא יתטמא בקברות אחרים כשיקבר מתו: