רמב"ם (משנה תורה) הלכות אבל פרק ה הלכה יח
וחיב לכפות המטה כל שבעה. ולא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל המטות שיש לו בתוך ביתו הוא כופה אפלו עשר מטות בעשרה בתים ובעשר עירות חיב לכפות את כלן. ואפלו חמשה אחים ומת אחד מהן כלן כופין את מטותיהן. המטה המיחדת לכלים או למעות אינו צריך לכפותה. דרגש אינו צריך לכפותו אלא מתיר את קרביטיו והוא נופל מאליו. מטה שנקליטיה יוצאין ממנה שהרי אי אפשר להפכה זוקפה ודיו. הפך כל מטותיו והיה הוא ישן על גבי מטות אחרים או על גבי כסא או על גבי ארון או על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו אלא ישן על גבי המטה הכפויה: