רמב"ם (משנה תורה) הלכות אבל פרק יד הלכה ג

כופין ללויה כדרך שכופין לצדקה. ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות אדם העובר ממקום למקום. ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם כאלו שפכו דמים. אפלו המלוה את חברו ארבע אמות יש לו שכר הרבה. וכמה שעור לויה שחיב אדם בה. הרב לתלמיד עד עבורה של עיר. והאיש לחברו עד תחום שבת. והתלמיד לרב עד פרסה. ואם היה רבו מבהק עד שלש פרסאות: