רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ב הלכה א
אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם. בין מן הארוסין בין מן הנשואין. בין שנתגרשו בין שלא נתגרשו. בין בחיי בעליהן בין אחר מיתת בעליהן. חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן. ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חיב שתים. משום שאר בשר ומשום אשת איש. שהרי שניהן האסורין באין כאחד: