רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ו הלכה יד

כיצד הן תלויין. אם נשלם היום אחר הטבילה ולא ראתה דם הרי כל שנגעה בו אחר טבילתה טהור ובעילתה אחר הטבילה אין חיבין עליה כלום. ואם ראתה דם ביום זה אחר שטבלה נמצאת זבה למפרע וכל שנגעה בו למפרע טמא. והיא ובועלה חיבין בקרבן. ולפיכך היא אסורה לבעלה עד לערב שלא תביא עצמה לידי ספק: