רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק ז הלכה כ

היתה רואה שבעה טמאין ושבעה טהורין. משמשת השבוע הראשון הטהור הסמוך לנדתה ויבוא אחריו שבוע טמא תקבע בו זבה והשבוע הטהור שיבוא אחריו לספירה ואסורה לשמש בו. נמצאת שלא שמשה מטתה בארבעה שבועות אלא שבוע אחד. וכל ימיה משמשת שמונה עשר יום בכל שמונה עשר שבועות. כיצד. שבוע חמישי הרי היא זבה. שבוע ששי שהיא בו טהורה לספירה. שבוע שביעי זבה. שבוע שמיני לספירה. שבוע תשיעי שהיא רואה בו. חמשה ימים ממנו מימי נדה. ושנים מתחלת ימי זיבה. משמרת יום אחד מן השבוע העשירי הטהור ומשמשת ששה. שבוע אחד עשר שהיא רואה בו שנים מסוף ימי זובה. וחמשה מתחלת ימי נדה. ומשמשת חמשה ימים משבוע שנים עשר הטהור. שבוע י"ג זבה ושבוע י"ד לספירה. וכן שבוע ט"ו זבה. שבוע ט"ז לספירה. ושבוע י"ז זבה. ושבוע י"ח לספירה. וסופרת על דרך זו לעולם. נמצאת אומר שבכל י"ח שבועות משמשת י"ח יום. ואלו לא ארע לה חלי זה והיתה שבוע נדה וי"א יום טהורה היתה משמשת בכל הי"ח שבועות י"א שבועות שהן שבעה ושבעים יום: