רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה טז

וכשם שנאמן לומר בני זה בכור כך נאמן לומר בני זה ממזר או בן גרושה או בן חלוצה. וכן אם היתה אשתו מעברת נאמן לומר עבר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי. והאומר על עצמו שהוא ממזר נאמן לאסר עצמו בבת ישראל. ואסור בממזרת עד שיודע ודאי שהוא ממזר. ובנו כמוהו. ואם יש לו בני בנים אינו נאמן לפסל בני בניו ולא יפסל אלא עצמו: