רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה ו

ודין זה בימי הגאונים נתחדש והם גזרו שלא יהיה שם דם טהר כלל. שזה שהחמירו על עצמן בימי חכמי הגמרא אינו אלא ברואה דם שהוא טמא שיושבת עליו שבעה נקיים. אבל דם שתראה בימי טהר אחר ספירה וטבילה אין לחוש לו שאין ימי טהר ראויין לא לנדה ולא לזיבה כמו שבארנו: