רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה ה
ואין הקנאי רשאי לפגע בהן אלא בשעת מעשה כזמרי שנאמר (במדבר כה ח) "ואת האשה אל קבתה". אבל אם פרש אין הורגין אותו. ואם הרגו נהרג עליו. ואם בא הקנאי לטל רשות מבית דין להרגו אין מורין לו ואף על פי שהוא בשעת מעשה. ולא עוד אלא אם בא הקנאי להרג את הבועל ונשמט הבועל והרג הקנאי כדי להציל עצמו מידו אין הבועל נהרג עליו. והבא על בת גר תושב אין הקנאין פוגעים בו אבל מכין אותו מכת מרדות: