רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה ג

אי זה הוא שפיר מרקם. תחלת בריתו של אדם גופו כעדשה. שתי עיניו כשתי טפי זבוב מרחקות זו מזו. שני חטמיו כשתי טפי זבוב מקרבות זה לזה. פיו פתוח כחוט השערה. וחתוך ידים ורגלים אין לו. נתבארה צורתו יתר מזה ועדין אינו נכר בין זכר לנקבה אין בודקין אותו במים אלא בשמן שהשמן מצחצחו. ומביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מלמעלה למטה אם מסכסך בידוע שהוא זכר. ואם ראה אותו מקום כשעורה סדוקה הרי זו נקבה ואינה צריכה בדיקה. וכל אלו הרקימות של נפלים אין נותנין להן ימי טהר עד שישעיר הולד: