רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק י הלכה יב
פעמים יקפה משאר הדמים שנוצר מהם האדם חתיכה כמו לשון השור ותהיה כרוכה על מקצת הולד והיא הנקראת סנדל. ולעולם לא יעשה סנדל זה אלא עם ולד. אבל חתיכה שנוצרה לבדה בלא ולד אינה נקראת סנדל. ורב העברים לא יהיה עמהם סנדל. ופעמים יכה המעברת דבר על בטנה ויפסד העבר ויעשה כסנדל זה. ופעמים ישאר בו הכר פנים ופעמים ייבש הולד וישתנה ויקפאו עליו הדמים עד שלא ישאר בו הכר פנים. לפיכך המפלת זכר וסנדל עמו אף על פי שאין הכר פנים לסנדל הרי זו תשב לזכר ולנקבה שמא סנדל זה נקבה היה. וחמרא החמירו בו לטמאה בו משום ולד אף על פי שאין בו צורת פנים הואיל והיא טמאה לדה מפני הולד שעמו: