רמב"ם (משנה תורה) הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה ג
כשארע מעשה אמנון ותמר גזר דוד ובית דינו על יחוד פנויה. ואף על פי שאינה ערוה בכלל יחוד עריות היא. ושמאי והלל גזרו על יחוד כותית. נמצא כל המתיחד עם אשה שאסור להתיחד עמה בין ישראלית בין כותית מכין את שניהן מכת מרדות האיש והאשה. ומכריזין עליהן. חוץ מאשת איש שאף על פי שאסור להתיחד עמה אם נתיחד אין לוקין. שלא להוציא לעז עליה שזנתה ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהן ממזרים: