רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק ג הלכה ח
ויש לאיש לקדש האשה בכל לשון שהיא מכרת בו. ויהיה משמע הדברים באותה הלשון שקנאה כמו שבארנו. היה מדבר עם האשה על עסקי הקדושין ורצתה ועמד וקדש ולא פרש ולא אמר לה כלום אלא נתן בידה או בעל הואיל והן עסוקין בענין דיו ואינו צריך לפרש. וכן עדי הקדושין והגרושין אינו צריך לומר להם אתם עדי. אלא כיון שגרש או קדש בפניהם הרי זו מקדשת או מגרשת:
