רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק ג הלכה יא
האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה. וכן כשהיא נערה רשותה בידו שנאמר (דברים כב טז) "את בתי נתתי לאיש הזה לאשה". וקדושיה לאביה. וכן הוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובכתבתה אם נתגרשה או נתאלמנה מן הארוסין הוא זכאי בכל עד שתבגר. לפיכך מקבל האב קדושי בתו מיום שתולד עד שתבגר. ואפלו היתה חרשת או שוטה וקדשה האב הרי היא אשת איש גמורה. ואם היתה בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה מדעת אביה. פחות מכן אם קדשה אביה בביאה אינה מקדשת:
