רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק ו הלכה יח
כיצד. האומר לאשה הרי את מקדשת לי על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי זה גטך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי חצר זו נתונה ליך במתנה על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי תנאו קים ונתקדשה או נתגרשה וזכתה זו בחצר והם יתנו המאתים זוז. ואם לא נתנו לא תהיה זו מקדשת ולא מגרשת ולא תזכה זו בחצר. ואף על פי שלא כפל תנאו ואף על פי שהקדים המעשה לתנאי ונתן הקדושין או הגט בידה והחזיקה זו בחצר ואחר כך השלים תנאו. שהרי כשיתקים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש זו ותתגרש משעה ראשונה שבה נעשה המעשה כאלו לא היה שם תנאי כלל:
