רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק טז הלכה ג
כבר הודענו שחכמים תקנו כתבה לאשה ודין התוספת כדין העקר. ולא תקנו לגבותה כל זמן שתרצה אלא הרי היא כחוב שיש לו זמן ואין הכתבה נגבית אלא לאחר מיתת הבעל או אם גרשה. וכן התקינו שאם היו לבעל שדות טובות ורעות ובינוניות ובאה האשה לגבות כתבתה ממנו שלא תגבה אלא מן הרעה שבנכסיו והיא הנקראת זבורית:
