רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק יב הלכה כא
הרי שעמדה בדין ופסקו לה מזונות ומכרו בין דין ונתנו לה. או שמכרה היא לעצמה ובא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות. הרי זו נשבעת בנקיטת חפץ שלא הניח לה. לא תבעה ולא מכרה אלא שהתה עד שבא הוא אומר הנחתי והיא אומרת לא הנחת אלא לויתי מזה ונתפרנסתי. נשבע שבועת הסת שהניח לה ונפטר וישאר החוב עליה:
