רמב"ם (משנה תורה) הלכות אישות פרק כב הלכה לה
הורו הגאונים שנכסי צאן ברזל אף על פי שפחיתתן על הבעל אם היו הבלאות קימין והיו עושין מעין מלאכתן נוטלת כליה כמה שהן. ואם לא היו עושין מעין מלאכתן הרי הן כמו שנגנבו או אבדו שהוא חיב לשלם בדמיהם ששמו אותן עליו בשעת נשואין. ומנהג פשוט הוא זה. וכל הנושא על מנהג זה קבל עליו אחריות הנדוניא. וכשם שאינו משלם הפחת כך אינו נוטל את השבח אם הותירו דמיהן לפי מנהג זה. יש לבעל לכוף מקצת עבדי אשתו ואמהותיה שיהיו משמשין אותו בבית אשה אחרת שנשא בין שהיו עבדי מלוג בין שהיו עבדי צאן ברזל. אבל אינו יכול להוליכן לעיר אחרת שלא מדעת אשתו:
