רמב"ם (משנה תורה) הלכות ברכות פרק ו הלכה ג
נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל רשות. רצה נוטל רצה אינו נוטל. ופרות של חלין אינן צריכין נטילת ידים בין בתחלה בין בסוף. וכל הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. כל פת שהמלח בו צריך נטילת ידים באחרונה שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כמלח סדומית ויעביר ידיו על עיניו ויסמא. מפני זה חיבין לטל ידים בסוף כל סעדה מפני המלח. ובמחנה פטורים מנטילת ידים בתחלה מפני שהן טרודים במלחמה. וחיבין באחרונה מפני הסכנה:
