רמב"ם (משנה תורה) הלכות ברכות פרק ו הלכה ט
וכל מים שנפסלו משתית כלב. כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורין או ריח רע עד שלא ישתה מהן הכלב. בכלים פסולין לנטילת ידים ובקרקעות כשרים להטביל. חמי טבריא במקומן מטבילין בהם את הידים. אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהן לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינן ראויין לשתית בהמה:
