רמב"ם (משנה תורה) הלכות גירושין פרק ט הלכה כז
אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי אחד מהן כותב ושנים מהן חותמין ואחד מהן נותנו לה. ואפלו היה הכותב אחד משני העדים שחתמו בו והוא השליח שנתנו לה הרי זה כשר. אמר להן כלכם חתמו כלם חותמין. ואם מנאן בין שמנה כלם בין שמנה מקצתן ואמר להן חתמו הרי זה כאומר להן כלכם חתמו ושנים שחותמין בתחלה הן משום עדים והשאר משום תנאי. לפיכך אם היו השאר פסולין או חתמו זה היום וזה למחר אפלו לימים הרבה הרי זה גט כשר. מת אחד מהן קדם חתימה הרי זה גט בטל. היה אחד משנים הראשונים פסול הרי זה גט פסול. שמא יאמרו עד פסול כשר בעדות שאר שטרות בעת שיהיו העדים רבים ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים אלא מפני שעדי מסירה הן העקר:
