רמב"ם (משנה תורה) הלכות גירושין פרק י הלכה יב
המוציא את אשתו משום שם רע או משום שהיא פרוצה בנדרים אומרין לו הודיעה שמפני זה אתה מוציאה כדי ליסרה ודע שאין אתה מחזירה לעולם. ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם. גזרה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ותהיה צנועה תחתיו ויאמר הראשון אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקים שנמצא הגט בטל למפרע. לפיכך אומרים לו גמר בלבך לגרשה שאין זו חוזרת לך לעולם. ואם עבר והחזיר קדם שנתקדשה לאחר לא יוציא:
