רמב"ם (משנה תורה) הלכות גנבה פרק ד הלכה ח

בעל הפקדון שתבע את השומר ונשבע שנגנב ואחר כך הכר הגנב ותבע השומר את הגנב והודה לו הגנב שגנב ותבע בעל הפקדון את הגנב וכפר ובאו עדים שגנב. אם באמת נשבע השומר כשטען שנגנב נפטר הגנב מן הכפל בהודאתו לשומר. ואם בשקר נשבע אין מוציאין הכפל מן הגנב. ואם תפשו הבעלים הכפל אין מוציאין מידן. תבעו הבעלים את השומר ושלם ואחר כך הכר הגנב ותבעוהו הבעלים והודה להן שגנב ואחר כך תבעו השומר וכפר בו ובאו עדים שגנב אין מוציאין הכפל מן הגנב ואם תפש השומר את הכפל אין מוציאין מידו וכן הדין בתשלומי ארבעה וחמשה אם טבח הגנב או מכר: