רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ג הלכה ב
צריך האדם שיכון לבו וכל מעשיו כלם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעמת זה הדבר. כיצד? כשישא ויתן או יעשה מלאכה לטל שכר, לא יהיה בלבו לקבץ ממון בלבד, אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתיה וישיבת בית ונשיאת אשה. וכן כשיאכל וישתה ויבעל לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי להנות בלבד עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחך ויבעל כדי להנות, אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל שהחך מתאוה ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים לגוף אם מרים אם מתוקים. ולא יאכל דברים הרעים לגוף אף על פי שהן מתוקים לחך. כיצד? מי שהיה בשרו חם לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתה יין, כענין שאמר שלמה דרך משל (משלי כה כז) "אכל דבש" וגו'. ושותה מי העלשין אף על פי שהוא מר שנמצא שותה ואוכל דרך רפואה בלבד כדי שיבריא ויעמד שלם הואיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתיה. וכן כשיבעל לא יבעל אלא כדי להברות גופו וכדי לקים את הזרע. לפיכך אינו בועל כל זמן שיתאוה אלא כל עת שידע שהוא צריך להוציא שכבת זרע כמו דרך הרפואה או לקים את הזרע:
