רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ד הלכה ב
לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו אלא יפחת כמו רביע משבעתו. ולא ישתה מים בתוך המזון אלא מעט ומזוג ביין. וכשיתחיל המזון להתעכל במעיו שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים ואפלו כשיתעכל המזון. ולא יאכל עד שיבדק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו. לא יאכל אדם עד שילך קדם אכילה עד שיתחיל גופו לחם. או יעשה מלאכתו או יתיגע ביגע אחר. כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחם וישקט מעט עד שתתישב נפשו ואוכל. ואם רחץ בחמין אחר שיגע הרי זה טוב ואחר כך שוהה מעט ואוכל:
