רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ד הלכה טו
וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל. או מי שמשהא נקביו. או מי שמעיו קשין. אפלו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה. כל ימיו יהיו מכאובים וכחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות. והוא עקר לכל החלאים. ורב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים. או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפלו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אמר בחכמתו (משלי כא כג) "שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו". כלומר שומר פיו מלאכל מאכל רע או מלשבע ולשונו מלדבר אלא בצרכיו:
