רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ד הלכה יט
שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו (משלי לא ג) "אל תתן לנשים חילך". כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו. וכחו תשש. ועיניו כהות. וריח רע נודף מפיו ומשחיו. ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות. ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה. שניו נופלות. והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרב התשמיש. לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה אם רצה לחיות בטובה. ולא יבעל אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו. ומסיח עצמו לדבר אחר והקשוי בו כשהיה. וימצא כבד ממתניו ולמטה וכאלו חוטי הביצים נמשכים ובשרו חם. זה צריך לבעל ורפואה לו שיבעל. לא יבעל אדם והוא שבע ולא רעב אלא אחר שיתעכל המזון שבמעיו. ויבדק נקביו קדם בעילה ולאחר בעילה. ולא יבעל מעמד ולא מישב. ולא בבית המרחץ ולא ביום שיכנס למרחץ. ולא ביום הקזה. ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך לא לפניהם ולא לאחריהם:
