רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ה הלכה א
כשם שהחכם נכר בחכמתו ובדעותיו והוא מבדל בהם משאר העם. כך צריך שיהיה נכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשית צרכיו ובדבורו ובהלוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו. ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתקנים ביותר. כיצד. תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו. ולא יאכל ממנו אכילה גסה. ולא יהא רודף למלאת בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתפח כרסם. ועליהם מפרש בקבלה (מלאכי ב ג) "וזריתי פרש על פניכם". אמרו חכמים אלו בני אדם שאוכלין ושותין ועושין כל ימיהם כחגים. והם האומרים (ישעיה כב יג) "אכול ושתה כי מחר נמות". וזהו מאכל הרשעים. ושלחנות אלו הם שגנה הכתוב ואמר (ישעיה כח ח) "כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום". אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים ואוכל ממנו כדי חייו ודיו. הוא שאמר שלמה (משלי יג כה) "צדיק אכל לשבע נפשו":
