רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ה הלכה ז
תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות. ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות. וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח. ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו. ודן את כל האדם לכף זכות. מספר בשבח חברו ולא בגנותו כלל. אוהב שלום ורודף שלום. אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר ואם לאו שותק. כיצד. לא ירצה חברו בשעת כעסו. ולא ישאל לו על נדרו בשעה שנדר עד שתתקרר דעתו וינוח. ולא ינחמנו בשעה שמתו מטל לפניו מפני שהוא בהול עד שיקברהו. וכן כל כיוצא באלו. ולא יראה לחברו בשעת קלקלתו אלא יעלים עיניו ממנו. ולא ישנה בדבורו. ולא יוסיף ולא יגרע אלא בדברי שלום וכיוצא בהן. כללו של דבר אינו מדבר אלא בדברי חכמה או בגמילות חסדים וכיוצא בהן. ולא יספר עם אשה בשוק ואפלו היא אשתו או אחותו או בתו:
