רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ו הלכה ח
המוכיח את חברו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר (ויקרא יט יז) "ולא תשא עליו חטא". כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות תלמוד לומר ולא תשא עליו חטא. מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים. אף על פי שהמכלים את חברו אינו לוקה עליו עון גדול הוא. כך אמרו חכמים (גמרא סנהדרין קז א) "המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא". לפיכך צריך אדם להזהר שלא לביש חברו ברבים בין קטן בין גדול. ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו. ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו. במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו. אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזר למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל:
