רמב"ם (משנה תורה) הלכות דעות פרק ז הלכה ח
וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר (ויקרא יט יח) "ולא תטר את בני עמך". כיצד היא הנטירה. ראובן שאמר לשמעון השכר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לראובן לשאל ממנו או לשכר ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך לא אשלם לך כמעשיך. העושה כזה עובר בלא תטר. אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו. שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבוא לנקם. לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל. וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה:
